לפני 9 שנים. 26 במאי 2014 בשעה 20:38
כן, נתקלתי בלא נשלטת אחת שהיא מזוכיסטית.
ולא שתיים.
כאלה שהיו זקוקות לחגורה לא פחות משהיות זקוקות לשרת, לציית, לספוג, לשמש.
וגם אני זקוק. כאב הוא דרך מאד חזקה לממש שליטה: הבשר שלך שייך לי ואני עושה בו
מה.
שאני.
רוצה.
ולא מעניין אותי אם זה כואב לך. בעצם, זה לא מדויק: מעניין אותי מאד להכאיב לך במקומות הכי רגישים. הכי נשיים.
שתרגישי את השליטה שלי.
שם.
שם.
ושם.
אבל,
כשמערכת היחסים, אם בכלל אפשר לקרוא לה כך, מתמצה ב"אני צריכה מישהו שיכאיב לי", אז מי משרת את מי? מי משמש את מי?
זה כמעט כמו מה שאיזו ---- כתבה פעם: "רד על ברכיך והצלף בי".
אותי
זה לא מספק.
אפילו לא מעניין.