דיקטטורה (שם זמני)

למה מי הוא חושב שהוא עם הדרישות המטופשות האלה ?

הבנתי את הפואנטה. הוא לפני הכל וכולם. פאנץ'-ליין.
שיחפש הוכחות במקום אחר ויפסיק לבחון אותי בזכוכית מגדלת.

עד שאני יכולה לפנות לעצמי שעה-שעתיים לעיצוב הפיגורה
(שלטעמי, הפכה להיות עצמאית מדי), הוא מחליט להפריע לי.

כן. להפריע.
להציק.
ללחוץ על הנקודה הרגישה ביותר - מרחב המחייה שלי !
המקום הבודד, בו איני חייבת דבר לאיש מלבדי.

מה יש לו לחטט ולחפור לי דווקא שם ?
זה שלי. לגמרי שלי. אך ורק שלי.
שלא ייקח את זה ממני.

אז למה הדרישה שלו, בכל זאת גרמה לי לחייך... ?

אולי.... אולי הוא רוצה שאחשוב עליו דווקא אז, כשבעצם אני כולי נתונה רק לעצמי ?
כגבר, הוא רוצה. כדום, הוא דורש את ההוכחה. (פסיכולוגיה בגרוש)

ולמה בדיוק דקה לפני השעה היעודה (לקחתי מרחב ביטחון), בכל זאת התקשרתי?

"שלום אדוני...."
"יפה כלבה, חזרי לשיעור".

חזרתי, אך מבחינתי השיעור פתאום יכל לחכות.
כל מה שרציתי, זה להמשיך לשוחח עמו.