|
|
|
היא אמרה שאוהבת
שרק עליך חושבת
אתה חסר במיטה
עליך שרופה
בכל יום לחשה, ולא רק לך
זה ריחף באויר
פתאום נהיה סגריר
הקצינה מוזרותה
האמת התגלתה
האמת מבעיתה
מסתבר שחיית במציאות מדומה
בזמן שישנת היא הייתה עירומה
צעקה, גנחה וגמרה
הלכה לישון וחיבקה
זה לא היית אתה
והלב שעד לא מזמן נעלם
התנפץ, נדם
הדופק מיהר עד עצר
פתח היציאה נסגר
ורק הכאב נשאר
ונשאר
סודות כמוסים
מידעים לא נוחים
מעשים מביכים
שלדים בארון
יש כאלה לכולם
רווי אירועים עברו של אדם
מי ירצה ששמו יוכתם
אנשים קנאים לגאוותם
מביט לאחור וסוקר את חיי
נזכר במעלליי ולילותיי
למה הקדשתי את שעותיי
את מאווי ותשוקותיי
יש פער גדול בין הדמות למציאות
בין תדמית של שלמות לתחושת הפגיעות
בין מה שמוכר למה שמוסתר
בין ההווה לעבר
פתאום זה מרגיש הפער לא קטן
בין מה שחוויתי למה שהוחצן
בין מה שאצרתי ומה שסיפרתי
בין מה שרציתי ומה שבחרתי
תוהה לאן ועד מתי
יהיו מספר רבדים לחיי
כאלה של יום כאלה של לילה
כאלה של מטה כאלה של מעלה
כאלה של פנים וכאלה של חוץ
שלדים בארון, לא מושלם אך נחוץ
אני טוב הן רעות
אני רע הן טובות
אני טוב רק לרעות
הן מעניינות
הן טובות אני לא רוצה
הן רעות אני לא מתרצה
כי אני רוצה ולא יוצא
אני טוב לרעות ורע לטובות
לא מבחירה
לא מרצון
נכון שאין בזה היגיון
מה לעשות
הטובות משעממות
פחות מושכות
פחות מטריפות
פחות
בעיות.
היא רוצה אותי עיוור
רואה לא מדבר
עושה ולא שואל
לא טועה אך מתנצל
היא עושה אותי חיוור
מצפה לא מתרצה
מחפש ולא מוצא
מנסה אך לא יוצא
רוצה
היא עושה אותי אחר
זיין שלא בוחר
וורקוהוליק לא עוצר
בבית לא בוחר
כלום לא מסתדר
לא מקבלת אף הסבר
שופטת בלי סיבה
עוד מריבה
לא מבין ואין לי הסבר
מנסה לנקום או שראשה באחר
מנסה לחנך מבלי למהר
משוכנע שאני היחיד שמהמר
לא מוצא היגיון ואין עם מי לדבר
ועדיין להיות שם בוחר
באמת שרק רציתי להתמסר
מקווה שלא אצטער
אני כל הזמן בורח
יש יגידו את הזמן מורח
מחפש עוד חוויה
עוד לילה של הזיה
ופתאום רגע בדידות
אפילו מעט עצבות
מעיף מבט לאחור
מצליח לזכור
את אלו שהזרימו אנרגיות בגוף
הכניסו בי תשוקה וטירוף
לרגע נתנו לי לעוף
אני אשם
פוף
אולי זה "כי פעם היה יותר טוב"
ואולי זה טבעו של רגע מכאוב
שפתאום במבט לאחור
תחושה שורוד גבר על שחור
וגעגוע
ממשיך בלי היסוס
לא עוצר ממשיך לרוץ
מאבד את הריגוש
יצר הכיבוש
כל כך רציתי
כמה קיוויתי
היה זה חלום
ירד החשק פתאום
יצר הכיבוש
מסמן לי יעדים
מגיע להישגים
לשניה זה קיים
ואז זה נעלם
משעמם הוא העולם
הלאה מתקדם
היעד משעמם
פתאום מפסיק לחוש
זה יצר הכיבוש
פספוס
מילים בחרוזים#שורות בלי מחשבות#אוסף של בתים#פוסט
הרבה מאותו הדבר
כשזה מרגיש מוכר
כשצפוי וידוע מראש
כשאין יעד לכבוש
אמר אחד שכבר הספיק להתרסק
רוצה שוקולד נמאס מהסטייק
להחליף את האיכות בדבר הפשוט
הרגל
הוא מצטייר כמשהו שגרתי
אותו הדבר באופן מחזורי
משהו מוכר וידוע מראש
משהו שכבר לא צריך לכבוש
אז איך זה שדווקא הגיוון
הפך כזה שמצריך ריענון
התחלופה החלה מתישה
המבחר נהיה מוכר
האקט למנוכר
מוזר
כשרוצים משהו שאין
כשנהיה קצת מעצבן
כשנכשלים במה שאחר הצליח
כשמרגישים חוסר אונים
כשתחושה של אובדן שוקעת
כשאווירה של אבל נוגעת
כשהעין דומעת
קינה
יש קנאה מחבר
יש רצון להשיג את שיש לאחר
ויש את זו שאת הנפש מתישה
קנאה לאישה
אפשר לקנא מבלי לאהוב?
אז מה זה שגורם לנפש לכאוב
מה משתלט על הרגש וההיגיון
מה עוצר את השעון
קינה
כשדמיינתי כך זה היה נראה
אותם קווים שציירו את דמותה
עברו הימים וחלפו השנים
נחה דעתי שאני קצת מגזים
הפנמתי שיש פער עצום
בין עולם האמת לדמיון הקסום
בין הפנטזיה למציאות היום יום
זה נראה כה רחוק מלחמה ושלום
רגע אחרי שהרמתי ידיי
היא הגיחה פתאום אל תוך חיי
כמו בדמיון ובחלום הרטוב
היא גרמה לי לרצות לסגוד ולכאוב
ובזמן שהיססתי בחנתי בדקתי
החלום מתגשם לסרב האמנתי
היא יצאה מחיי כשם שנכנסה
אך השאירה זכרונות שלנצח אשא
אני יודע שהיא בודדה
לא בחייה אלא בנדירותה
שאם לא היא עדיף שאוותר
אני תמיד מכוון לטוב ביותר
אולי מודעות ואולי יהירות
אני בטוח כי איתי יש לי היכרות
הפספוס והאובדן הוא לא חד צדדי
היא הייתה מאושרת לצדי
כמה מילים כתובות הותירו הרבה שאלות
למרות זאת ציירתי לי דמות, יצקתי לה תוכן ואישיות
אולי אני מדייק ויכול להיות שלא
ולמרות זאת אני דבק, להתקרב אליה משתוקק
כמה מילים כתובות וחשבתי שאני מבין
שמה שדמיין מוחי הפך מצאותי, נהיה זמין
לרגע חייכתי זה נראה אמין
החלום נותר ככזה פתאום אני מבין
יש לה כינוי, פרופיל וגם קיר
בין אחד לאחר יש פער אדיר
להתמכר לדמויות כבר התרגלתי
אבל כשהמציאות מתעלה מזה התפעלתי
ולמרות זאת כנראה אוותר
משהו פשוט לא מסתדר
נכון שהסבלנות נתפסת כמשתלמת
אבל עדיין, ההיכרות פשוט לא זורמת
