משורר אלק...

בניתי לכן קן ולימדתי לעוף

הקו היה נעים מסביבו כולו עטוף

התעופפתי מסביב ושמרתי כל הזמן

בגוזל הרך בגדתי ולציפור הפרא נאמן

הגוזל הרך המריא הבין שאין ברירה

היה כה אצילי והשאיר תחושה טובה

ציפור הפרא באה ועמה הסערה

הטריפה את חיי לטוב אך גם לרע

וגם יומה הגיע והיא פרשה כנף

המריאה לשמיים עפה לקן נוסף

דאגה לידעני מי עליה שומר

סיפרה שאת לילותיה עוטף כבר גוף אחר

וגם את זמני הנעימו אחרות

כששאלה את זה הסתרתי לא רציתי את ליבה לשרוט

האשימה לא פעם בקושי לב וקרירות

כנראה שלא ידעה היא מהי אכזריות

אהבתיה עד מאוד ללא כל הצדקה

נותרתי לבדי כשבליבי הבערה

ציפור הפרא עפה ואין דרך חזרה