לפני 11 שנים. 5 בדצמבר 2012 בשעה 14:40
שעת בין ערביים, קפה ומבט בחלון.
קומה אחרונה במגדל, חלון זכוכית רחב מנוקד בכתמי הגשם האחרון.
עייפות מהולה באופטימיות הנשענת על תחילת היישורת האחרונה של יום העבודה. עוד יום עבודה.
תחושת ריקנות קלה והמבט נתקע על עבר נוף הגגות המעופשים של תל אביב.
המבט נתקע והתהיה צפה אט אט. ראבק, רק קופסאת בטון. מי מעוצבת יותר, מי פחות. אבל רק קופסאת בטון.
שנים של עבדות, רדיפה, מזימה, מלחמה, מחלוקות, הסכמים מאבקים. קופסאת בטון. מי מעוצבת יותר מי פחות.
משכנתאות, הלוואות, חסכונות, חסכים, ילדים רעבים. קופסא. להתקלח ולישון. בקופסא. קופסאת הבטון.
זה שווה את הכל? ולמה זה נמצא כל כך גבוה בסדר העדיפויות של כולנו? קופסאת בטון ולו בשביל הביטחון.
חייב לחזור לעבודה, יש לי קופסאת בטון לשלם עליה בסוף החודש.