הכרזת האש באויר, בזה אין ספק. זה יקח ימים עד שבועות, אבל לכולם ברור שזה יקרה. כל מדינה תמיד מנסה לכבוש עוד טריטוריה לפני שהפסקת האש נכנסת לתוקף וככה בדיוק אנו פועלים.
שנינו רוצים אחד את השני. ניתן להגיד ששנינו מבינים שנועדנו זה לזו, אך נותר עוד קצת זמן עד שזה יהיה רשמי. הכרזת האש הפרטית שלי זה להיות משוייכת לו ורק לו. עד שהיא תכנס לתוקף אני צריכה לכבוש כמה שיותר טריטוריות.
ברור לי שהוא ואני ננהג בדיוק באותו האופן; אנו נפגש כל כמה ימים, נביט אחד לשני בעיניים ונתנה אהבים (בצורה מאד אגרסיבית, כמובן), אך בין פגישה לפגישה אנחנו ננסה להספיק כמה שיותר.
הוא ינסה לדפוק כמה שיותר וכך גם אני. הוא ינסה להגשים כמה שיותר פנטזיות שלא יוכל לממש איתי (וגם כאלה שיוכל לממש איתי) וכך גם אני. ההבדל הוא אחד - אני אצליח לעשות זאת, הוא לא. (אם כבר להיות נקבה בעולם המזדיין הזה, אז לפחות שאהנה מכך.)
אני הולכת לנצל כל יצור זכרי שיהיה בקרבתי ויהיה ראוי לכך. אני הולכת להשתרלל כ"כ הרבה עד שרוביק רוזנטל ישים תמונה ענקית שלי ליד הערך "שרמוטה". אני הולכת לממש את כל מה שבחורה העיזה לחשוב ולא העיזה לנסות או שבכלל לא הצליחה לדמיין שיכול לקרות.
זה יקרה עם יחידים, זוגות, שלישיות ואף למעלה לכך. זה יהיה כשאני על הגב, על הבטן, על הצד, יושבת, שוכבת, עומדת, על ארבע או על שש, מרחפת באויר או סתם קשורה לכסא. אבל זה יקרה.
זה יקרה ואתם תדעו על כך.
לפני 17 שנים. 15 באוגוסט 2007 בשעה 17:59
