לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

הכל התחיל בקליק

מרד ליום אחד
לפני 15 שנים. 12 ביוני 2008 בשעה 7:38

כבר יומיים שאני חיה בתחושה של ריקנות
הגאוה הזו של לדעת שאני משויכת לאחד שרציתי אותו נעלמה פתאום
רוצה להתייצב ולא מצליחה
רוצה להמשיך הלאה אבל הגוף נסחף לאחור
רוצה התחלה חדשה אבל האש שלי כל הזמן ברקע
הייתי שמה פה אייקון של דמעות אבל גם את זה אני לא יודעת לעשות
איך מתמודדים?

*מנגינה*{התווים שלו} - קטה יש לך איזה שק להשאלה
תודה מראש
ואל תשכח לבוא לאסוף את האפר
לפני 15 שנים
שיר כאב​(שולטת){סוליקר} - האם עשיתם שיחת סיכום? ברור לשניכם שנגמר?
כשיש אי ודאות או תקווה קשה יותר להמשיך הלאה.
לפני 15 שנים
*מנגינה*{התווים שלו} - שיר - לא היתה שום שיחה
לא היתה פרידה
הכל סתמי כזה וזה מה שהופך את הכל לעצוב יותר
לפני 15 שנים
שיר כאב​(שולטת){סוליקר} - הוא אמר לך להוריד את הקולר ללא הנמקה, וזהו? זה מוזר מאד.
לפני 15 שנים
*מנגינה*{התווים שלו} - זעקה- אני כל כך רוצה שהזמן רק יקרב אותנו יותר
אווו הלואי שזה יקרה
לפני 15 שנים
ליידי מדונה - קשה לדעת מה קרה כי הוא הציג הכל כמו פסק זמן.
תני לעצמך זמן להתאבל על הקשר. יומיים הם זמן קצר.
כל סיום קשר כואב. את תתגברי ותמשיכי.
חיבוק. }{
לפני 15 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י