ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

הכל התחיל בקליק

מרד ליום אחד
לפני 16 שנים. 10 ביולי 2008 בשעה 11:54

אני טבועה אי שם בתוך הסערה
סערה גדולה שמתחוללת במקום עבודתי
סערה שמאיימת לנפץ כל חלקה טובה שבניתי במשך שנתיים.
קרוב ל- 600 איש שהיו איתי נמצאים באי ודאות ומחכים למוצא פי
ואני בעצמי עוד לא מצאתי את גלגל ההצלה שלי
איך מספרים לכל אותם האנשים שמשהו טוב עומד להסתיים?
איך לגרום להם להבין שאני לא עובדת עליהם ונמצאת יחד איתם במפח הנפש הזה?
איך אפשר לעכל שבעוד שבוע שבועיים לכל היותר הכל מתפוגג ולא נישאר זכר ממשהו יפה שבניתי יחד איתם?
לכעוס, להיות עצובים, לעודד, להשאר עם תקוה למשהו טוב יותר?
מה עושיםי?
אשמח לעיצות......

איש תשוקתך​(שולט) - כמובן שלצפות למשהו טוב יותר
נו בננו , מה יתן לך עכשיו להפנות את כל האנרגיות שלך ולנסות להלחם "ביקונים" שהתחת שלך ושל עוד 600 איש לא ממש מעניין אותם
ישר כוח
לפני 16 שנים
*מנגינה*{התווים שלו} - תודה על העידוד גבר מקסים שכמוך
מי יתן לי כוחות להתמודד...
לפני 16 שנים
natti​(נשלטת) - לדעתי אומרים לאנשים את האמת כפי שהיא.
ולתת זמן להתרגל לדבר.
אם תבואי אילהם ממקום של כנות ואמיתיות הם ידעו שאת איתם
מקום קשה את נמצאת עכשיו חיבוק גדול
וחוזק נפשי
}{
לפני 16 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י