הכל התחיל בקליק

בוקר טוב
מנסים להתעורר לבוקר שיגרתי
אך הטלויזיה מזכירה את העובדות
ליבנו עם משפחות החטופים במתח שלהם
בדאגה בציפיה שאולי אולי בדיל המידע ששוחרר אתמול אכן יתמשש
ואחד לפחות יחזור בחיים.
אני לא רואה בזאת הרבה תקוה
אבל כמה נחמד לאוייבינו להתעלל ברגשות גם בדקה האחרונה לפני העיסקה.
אין גבול לשנאה ולאכזריות מסתבר.
אז מה מרגישים ביום כזה?
ממשיכים לחייך?
עצובים?
כועסים על העיסקה שנותנת לנו גופות תמורת מחבלים חיים?
חושבים על משפחת ארד שמעיסקה לעיסקה מבינה שאת רון שלהם אם לא יזכו לראות.
משפט אחד מסכם את התקוות של כולנו
" ושבו בנים לגבולם"