הכל התחיל בקליק

נגון זה סיפור קצת ארוך
אבל שווה קריאה
מאוד מרגש ועם תובנה גדולה שמתגלית בסופו
תקראו ותהנו
שווה את זה
*****************************************************
בלה ומנחם היו זוג מבוגר ודל אמצעים, שחיו
ביישוב מבודד בהרי הגליל, מנחם היה
רועה צאן, שהעדיף את חיי הבדידות על ההרים. בלה
היתה אישה שניהלה את משק ביתה
חייכנית וחביבה. ילדיהם עזבו את הבית הקימו
משפחות ובחרו בחיים אחרים, הרחק מן
הגבעות השוממות

בלה ומנחם אהבו את חייהם – אך עם זאת משהו
הציק לבלה. היה לה חלום; לצאת לטיול
ארוך ולראות את העולם הרחב. ככל שעברו השנים,
נדמה היה שחלומה מתרחק והולך. היא
לא הפכה צעירה עם השנים, וכשהפרנסה בדוחק –
טיול הוא בגדר מותרות שאפשר רק
לחלום עליהם... דוק של עצבות נמשך על פניה.

בוקר אחד חזרה לבית לאחר שחלבה את פרתם
היחידה. לפתע ראתה בחצר הבית שלושה
אנשים דומים זה לזה, בעלי זקן לבן וארוך. ישבו
בשורה על ספסל בגינה, והתבוננו
בה בדממה. בלה הצטמררה. הם לא היו מוכרים לה.

מי אתם? שאלה. אך הם המשיכו לבהות בה בדממה.

"אולי הם חלשים ורעבים. אלה אנשים זקנים,
ובוודאי לא יזיקו..." הרהרה בליבה,
ובקול אמרה:

היכנסו נא לביתי, ותתכבדו בדבר מאכל כלשהו".
לפתע פנה אליה הזקן שבחבורה, איש
בעל הבעה קשה ורצינית, ושאל: "האם בעלך בבית?"
"לא" ענתה בלה. "אם כך, לא נוכל
להיכנס" השיב לה והמשיך לבהות בה בדממה.

בלה משכה בכתפיה ונכנסה לביתה.

כשמנחם חזר, נתקל אף הוא בשלושה, ישובים על
הספסל שבחצר ביתו. מאחר והיה איש
תימהוני ושקט החליט לשאול את אשתו לפשר
העניין.

לאחר שסיפרה לו ביקש כי תזמין אותם להיכנס.

"איננו נכנסים לבית יחדיו", ענו השלושה, פה אחד,
מדוע? ביקשה בלה לדעת!

אחד הזקנים בעל עיניים רכות ונעימות הסביר,
תוך שהוא מצביע על חבריו:

"איש זה הוא עושר,

ההוא – הצלחה,

ואני אהבה

ואז הוסיף: כעת לכי להתייעץ עם בעלך את מי
מאתנו את רוצה להזמין לביתכם".

בלה מיהרה לספר למנחם את החדשות הנפלאות.

עוד בטרם הספיק להוציא הגה מפיו, היא כבר
החליטה: נזמין את עושר, הוא ימלא את
ביתנו. חשוב על כך, מנחם: נוכל לצאת לטיול ההוא,
שתמיד חלמתי עליו... רגע בעצם,
אולי עדיף להזמין את הצלחה אם יש הצלחה – יש
גם עושר. כמעט כבר יצאה לקרוא
להצלחה, כשמנחם, בקולו השקט, פסק: "לא עושר, וגם
לא הצלחה. חשבי רגע: האם לא
עדיף יהיה להזמין לביתנו את אהבה?"

לרגע חלף ענן דק על פניה של בלה, והיא נאנחה.
הטיול ליבשות רחוקות לא יקנה
אהבה, את זה היא יודעת. אזמין את אהבה" היא
חייכה.

"מי מכם הוא אהבה? בבקשה, היכנס והיה אורחינו",
קראה אל תוך הלילה.

אהבה קם והחל ללכת אל הבית, ושני האחרים קמו אף
הם ופסעו בעקבותיו. מופתעת,
קראה בלה: מה קרה? הזמנתי רק את אהבה? למה גם
אתם נכנסים?"

השיבו השלושה פה אחד: "אילו היית מזמינה את
עושר או את הצלחה, היו השניים
האחרים נותרים בחוץ: אך מכיוון שהזמנת את אהבה
– לכל מקום שהוא הולך, אנו
הולכים בעקבותיו. בכל מקום בו יש אהבה, יש גם
עושר והצלחה".