הכל התחיל בקליק

הרבה זמן שלא יצא לי לראות את אחיותי את גיסי ואפילו את הורי
החלטתי לארגן מפגש משפחתי
גם כי אני רוצה לראות אותם וגם כי בא לי קצת לצעוק עליהם מזו האדישות הזו שלא נפגשים}{
ואיך הם מסוגלים לחיות עם זה בשקט, בעוד שלי זה מאוד מפריע הניתוק הזה!!!
אוקי אחרי עשרות טלפונים לא מבוטלים הפגישה נקבעה בשעה טובה למחר
אני המשקענית ישבתי והכנתי מונולוג שלם לפתיח
ועוד כמה נושאים חשובים שצריך לדבר עליהם
הכל יתנהל כמובן מול שולחן מלא אוכל ( כי ידוע שנכנס אוכל יוצא הכל 😄
החלטנו גם שאם כבר נפגשים אז כדאי להפגיש את כל הילדים ולעשות טיול משפחתי מהבוקר
איזה כייף יהיה יום שלם עם המשפחה, אני חושבת שכבר שנה לא היה יום כזה.
מוצאי שבת
ערב לפני המפגש הגדול
טלפון מאחותי - תראי מנגינה אני לא יודעת אם בא לי טיול בואי נצא כולנו לפארק השכונתי עם הילדים וזהו
סליחה? לפארק השכונתי? בעבור זה אני באה מלאת מרץ מרחוק? הרי דיברנו על טיול אז למה לבטל?
טוב עזבי , אני אומרת לה נבטל את הטיול אבל את המפגש בערב לא מבטלים בשום מקרה זה יותר מידי חשוב
כעבור 10 דקות טלפון שני אחותי השניה על הקו
תראי מנגינה בעלי לא יוכל להגיע בשעה היעודה הוא יגיע מאוחר יותר
מאוחר יותר? אבל חשוב מאוד שכולם יהיו יחד ישמעו הכל יחד וידונו ביחד מה קורה עם המשפחה...
אין שום טעם שכל אחד יגיע בשעה אחרת. הרי דיברנו שכולם באים בזמן!!
עוד 10 דקות חולפות טלפון שלישי מאבי
דחינו את המפגש בשעה כדי שכולם יהיו בזמן
דחו את המפגש? אוקי אני אתכופף ואבוא למרות שזה יוצא בשעה מאוחרת ואחרי זה אני עוד אמורה לשוב לביתי שזה מינמום שעה וחצי נסיעה.
חלפו 5 דקות נוספות טלפון ושוב אבי היקר על הקו
תשמעי מנגינה זה לא ילך X הקטן חולה, ניסינו באמת, אבל המפגש מבוטל!
מה??? מפגש מבוטל? ככה בכזו אדישות? הוא חולה אוקי שיהיה בריא אבל זה מה שאמור לבטל?
ככה בכזו קלות ראש אתם משלימים עם זה תהיו בריאים!!!
אני כבר על סף עצבים שלא לדבר על דיכאון מהיחס האדיש של המשפחה המלבבת שלי
כמובן שבעלי סופג טונות של קיטורים ( אזה מזל שהוא יודע לספוג)
לי כבר נמאס ואני בשיא היאוש ולא מתכוונת לארגן יותר כלום!
רבע שעה עוברת טלפון נוסף אבי שוב על הקו
אוקי סידרתי הכל. הקטן החולה ישאר עם... והמפגש מתקיים.....
אז למה היו צריכים להוציא לי את הנשמה קודם???
תמיד אומרים לי את לא היחידה זה קורה במשפחות הכי טובות
גם אתם מרגישים ככה?