הזהירו אותי
כתבו לי בפירוש לא להכנס לנישה הזו
אמרו לי שאני אתקל ביוהרה שחצנות והתנשאות
ואני אוהבת אתגרים שכמוני החלטתי לא להתייחס ובניגוד לכל הגיון לנסות
הייתי שם
היה מעניין
לעיתים היה אפילו סוחף ומרגש...
כמעט כמעט אמרתי לעצמי הנה שברת מוסכמות של אחרים
הנה את מוכיחה לעצמך שאין לשפוט אדם על פי התרשמות של אחרים
עובדה- לך טוב ואת מסתדרת בדו שיח איתו
ואז
הגיעה הנפילה
היתה אכזרית וכואבת
היתה מלוווה בהרבה כאב
אני יודעת רק אני אשמה!!!
למה אני לא שומעת?
למה אני מחפשת לי את האתגרים האלו?
למה כל פעם צריכה למצוא את עצמי מנגינה כואבת ועצובה?
למה אני לא לומדת לקח? }}{{{
V
V
V
V
V
V
ועכשיו אני מחכה לך
שתבוא ותיקח אותי למקום הטוב והמוגן
שתעטוף אותי עם החיבוק החם והחיוך שלך
אני יודעת ששם תהיה לי נחמה
ששם כל כך אוהב להיות מה שאני רוצה להיות
והלואי שזה יקרה כבר...!
לפני 16 שנים. 4 בנובמבר 2008 בשעה 8:30