אתמול היתה לי שיחה קצרה עם אחד מחברי הכלוב המוערצים עלי ביותר
יותר משנה לא דיברנו ואתמול הוא כיכב לו שוב ברשימת אנשי הקשר שלי.
בשיחה הוא ניסה להסביר לי כמה חשוב לי לשמור על דיסקרטיות ולא לבוא למפגשים שונים
איך עלול לקרות מצב שבדיוק באותו מפגש אגלה פתאום את אחד החברים שלנו.
בגדול הוא צודק
אבל אני אומרת לעצמי אם החבר שלנו ימצא בכזה מפגש ויראה אותי שנינו נבין שאנו נמצאים
במקום מאוד מיוחד.
זה אולי יביך אותי ובטח גם אותו
אבל לכל הרוחות כמה צריך להסתתר? מה אנו פושעים או מושחתים?
בסך הכל יושבים עם פטיש בדסמי מרטיט, שמאוד רוצים להגשים!
הגיע הזמן לא להתבייש בחשקים שלנו.
נכון קשה לחברה לקבל את הנטיה הזו, ברור לי שמי מחברי הונילייים הנאורים
שיגלה מה עובר בתוכי....
ירצה לאשפז אותי מיידית 😄
אבל דיי לי נמאס להתבייש ולהסתתר!
יש משפט שאומר:
"אל תתכחש לשגעונות שלך - זה מה שעושה אותך מיוחד. "
נראה לי שכדאי לכל אחד מאיתנו לאמץ אותו ולהסתובב איתו בגאון
שיהיה סופשבוע מלא גאוה על היותינו מיוחדים עם השאיפות המענגות והחמות ביותר.
לפני 15 שנים. 28 בנובמבר 2008 בשעה 6:05