הכל התחיל בקליק

בדרך חזרה מהעבודה עצרתי בסופר
עברה שבת והרגשתי שהמקרר ריק מידי
ואין דבר כזה אצל מנגינה מקרר ריק, תמיד חייב להיות אוכל והרבה
הגדול תמיד מגיע עם כמה חברים
הקטנה קבוע עם עדר של חברות
ויש כמה חברים שכל כך אוהבים לבוא שכבר אימצנו אותם בתור ילדים שלנו:)
אז קניתי פסטה קבבים ומלא ירקות שאני אחמיץ מתי שיהיה לי כוח
( זה יכול לקחת שבוע, אבל שיהיה...) וכמובן תפוגן בדיוק כמו שהילדים אוהבים.
בכניסה לסופר ישנה רחבה גדולה שילדים אוהבים לשחק בה.
אני יוצאת עם שקיות ומה אני רואה... ילד קושר לחברו סרט בד ארוך לצוואר, מוריד אותו על 4 מצווה עליו לנבוח ומוביל אותי ברחבה.
ברגע הראשון האינסטינקט האימהי שלי רצה לגשת לילדים לגעור בהם על המשחק המסוכן,
( סרט כרוך בצוואר) ולקחת את הסרט, אבל במבט שני ראיתי שהסרט לא חונק אותו בכלל ושניהם מאוד משועשעים מהמשחק החדש .
ה" כלב הקטן" צוחק ונובח בשמחה ( מבטיחה לכם שאם הוא היה יודע לגרגר גם את זה הוא היה עושה)
הילד ה" אדון" הוביל אותו בנחישות בתקיפות ועם המון גאוה.
ואני
פתאום לא מיהרתי הביתה
פתאום הסלים לא כבדים בכלל
עמדתי בצד הסתכלתי בהם ו.... אני מודה נהנתי ואפילו יותר מנהנתי
פעם הבאה אני אזכור להצטייד במצלמה :))))