שיחת טלפון קבועה של בוקר
- מה שלומך.... שלי?
- הכל טוב אדון
( הוא יודע שאני עוד לא קוראת לו אדוני זה יהיה רק אחרי הטקס הרשמי)
- איך ישנת הלילה?
- אתה יודע שאני לא ישנה הרבה... אבל המחשבות שריפדו אותי במיטה הביאו לשינה מתוקה.
- על מה חשבת?
- חשבתי עליך, עלי, על איך אני לאט לאט מכניסה אותך יותר לחיי, איך אני משבצת את דמותך בתוך הפנטזיות החמות שלי... זה נפלא שאפשר לאייש אותן פתאום, זו הרגשה מדהימה.
-אני שמח לשמוע מתוקה שלי, את יודעת איך אני מרגיש איתך, את יודעת שזה רק ילך ויתעצם.....
השיחה נמשכה , קשה להתחיל יום בלי לשמוע את קולו המרגיע ברקע. קול מלטף סמכותי וגורם לי להרגיש יותר ויותר את הידוק הקשר ביננו.
אני כל כך רוצה לדעת, רוצה להפנים שהכל רציני, שהקשר המיוחד שלנו יהיה ארוך, אמיתי ,יתממש עוד ועוד... הוא יודע שאני רוצה ומבין עד כמה קשה לי לקבל זאת.
אני שומעת אותו אומר לי מידי פעם:
- "את מקשה עלי עם המעצורים שלך....עם ההיסוסים שאת משדרת שוב ושוב.."
אני מקשיבה למילותיו ועצובה, הוא יודע מה עבר עלי, יודע שקשה לי להאמין שסוף סוף מתהווה קשר חזק ואמיתי, יודע שאימת הפרידה מרחפת מולי כל הזמן, משוחח איתי על זה,
מקבל את ההרגשה שלי, לא לוחץ, לא דוחק, ים של סבלנות,
הוא מדהים אני כל כך מתחברת לאישיות הנפלאה שלו
רוצה לנסוך בו הרגשה טובה . רוצה את הקשר איתו ושיהיה ארוךךך
קרועה לגמרי בתוכי
צד אחד בי רוצה לתת לו לחוש עד כמה הוא מדהים בעיני רוצה שירגיש שהוא האדון שלי וכך טוב לי
וצד שני אומר לי, תרגעי, תפסיקי לפתח ציפיות, את לא יודעת מה ילד יום, נחלת מספיק אכזבות, אל תכניסי לקשר יותר מידי רגשות , זה רק יפגע בך חזק יותר.
אוףף עם ההיסוסים האלו
רוצה
לא יכולה
נלחמת.....
לא יודעת מה יהיה?
דבר אחד בטוח
שיהיה יום טוב ומלא אושר לאדון המתהווה שלי, לי , וגם לכם.
}{
לפני 15 שנים. 16 בדצמבר 2008 בשעה 9:42
