הכל התחיל בקליק

מטר של גשם עז ניתך משעות הלילה ולא מפסיק לרגע
חופש
הצצתי מבעד לחלון, הכל מוצף מים, כל מקום שממוקם טיפה נמוך הופך לבריכה מאולתרת.
הצטנפתי בפוך
חשבתי עליך האדון שלי
שנינו נוסעים היום רחוק , כל אחד לעניינו.
לא נוכל להתכתב ובטח לא לדבר.
כבר מתגעגעת
הדמעות זולגות ומציפות את פני.
נזכרת ברגעי העונג
במילים שאתה לוחש לי
במגע המצמרר שלך
בכאב
בעונג
בהתמסרות שלי
בחוסר אונים שאתה מכניס אותי אליו
מרגישה שמפלי נפתח
על כל זיכרון מתוק שעולה מימך
נירטבת יותר ויותר.
גשם בחוץ
גשם מתוכי
היכן החור שינקז הכל?
ואולי עדיף להשאר רטובה?
שימשיך הגשם ויעשה לכולנו יום נקי ורווי ברכה.