הכל התחיל בקליק

חדר המיון בבית חולים זה אחד המקומות הכי משעבדים
אתה מגיע עם משהו קטן חושב שדי מהר תשתחרר
והם קושרים אותך שעות למקום המצניח והמדכא הזה.
אני כבר שעה כאן וברור לי שזוהי רק ההתחלה.
הגעתי עם שריטה קטנה באף בעקבות תאונת הדרכים מאמש.
וקצת כאבי ראש
מדדו לי דופק, לחץ דם, א.ק.ג.,
לא ויתרו על סשן מדיקל של בדיקת דם
יווו הרגו אותי כאן
מזל שלא שלחו אותי לניתוח לב פתוח
:))
אמרו לי לשכב על המיטה ולהמתין לרופא
מצאו להם את מי להשכיב
אין להם סיכוי
רק האדון שלי יכול להשכיב אותי
אז התחלתי להסתובב להם בחדר וכל שניה אני שומעת
גברת תשכבי בבקשה במיטה לא להסתובב בחדר זה מפריע
אני מפריעה?
אז שיבדקו אותי מהר וישלחו אותי הביתה
מה אני עושה כאן בכלל?
אחרי קצת תחנונים קיבלתי רשות להמתין במיסדרון
יופי עכשיו אני אגלוש בנייד ויהיה להם קצת שקט ממני.
ראיתי את הרופא יורד
שמחתי שהוא כבר מגיע אלי.
פתאום הוא רץ לעבר הדלת
נכנסה שני חובשים עם אלונקה ועליה אדם גונח וצורח
לפי הסימנים נראה שהוא דקור כולו
מצמרר כל החזה שלו עם תחבושות ספוגות דם.
תחבושת גדולה הקיפה את מיצחו
ו... יותר לא יכולתי להסתכל.
תודה לאל שאני אחד המקרים הקלים פה.
אבל דוקא בגלל זה אני כנראה אשאר בין האחרונות.
ואל תאחלו לי בילוי נעים
לא תודה
אוףףףףף )))-: