הכל התחיל בקליק

כבר שבועיים אנחנו מחכים שיגיע מחר
הרבה שיחות
הרבה תיכנונים
השתדלתי להדחיק הכל
לא לחשוב על זה יותר מידי
לא להכנס לסגה של התרגשות שתשאיר אותי דוממת למול מציאות חיי...
שיחת הבוקר עם האדון המתהווה שלי החזירה אותי למציאות
מחר זה קורה
יום המחר יקבל גוון ורוד של סומק לחיי
מפלי הפרטי ישכשך בינות לירכי
קולות המיית ליבי ינפצו את השתיקה שאתעטף בה
פרפרי נשמתי ירחפו ממני אליך
טעם דימעות התרגשותי, יהא כדובדבן בפיך
אתה תאסוף אותי לתוכך
תלטף
תחבק
תנשק
ואני....
אני אצטנף בתוכך
מתקשה להאמין במה שקורה
עוד חיבוק ועוד לטיפה
וגם כמה צביטות כדי להנחית אותי למציאות שעומדת להרקם ברגעים האלו
אתה נוגע בסנטרי, מרים את ראשי
העיניים נפגשות
עיניך חודרות עמוק לתוך עיני
מרכינה את שלי
אתה מרים את ראשי
מתקרב לאזני
ואני שומעת אותך לוחש בביטחה..
(פרטים נוספים ומה באמת קרה.... חכו למחר)