יש לי אחות שגרה באשדוד עם 3 בנות מקסימות וגיס מגוייס בפיקוד העורף
יש לי ידידים טובים באשקלון משפחה עם 3 ילדים
חברים טובים שגרים בבאר שבע
וקולגות לעבודה ממתנ"ס שדרות
מאז תחילת המבצע אני דואגת לשלומם
אבל היום אני מרגישה שהדאגה עברה לפזה יותר רצינית.
מוצאת את עצמי מתקשרת בכל אזעקה
יושבת וחושבת עליהם
לא ישנה טוב בלילה
כן הפכתי לאישה מודאגת
אני ניזכרת בימי מלחמת לבנון השניה במתח שחיינו בו
מרגישה הזדהות עם כולם.
אבל מעבר לשיחות טלפון מחזקות והרבה עידוד אין מה לעשות
כולם עקשנים ולא מוכנים לעזוב את ביתם.
לכל איחד מאיתנו יש בן משפחה מכר או ידיד מאיזור הדרום.
מה אתם עושים כדי לחזק את ידם מה אפשר לומר להם
איך אפשר לעזור?
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
השיר המקסים והנוגה הזה של עובדיה חממה, מוסיף המון כוחות
אני מאזינה לו הרבה בימים האחרונים
הנה בשבילכם:
http://il.
לפני 15 שנים. 1 בינואר 2009 בשעה 12:33