ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

הכל התחיל בקליק

מרד ליום אחד
לפני 15 שנים. 19 בינואר 2009 בשעה 11:01

אני בשלהי המחלה ואין סיכוי שאוכל לפנק את עצמי בעוד יום חופש
הגעתי לעבודה עם שיעולים והרבה חבילות טישו.
כל הבוקר עסוקה בסידורים שונים
( נו מתי ישחררו את הבוס שלי מימילואים נמאס לי להיות הבוסית הקשוחה 😄
מצאתי קצת זמן פנוי וכמובן בשיא ההתמכרות הגעתי ישר לכלוב
אני לא נוהנת להכנס הרבה לצ'ט אין לי זמן לדבר שם, אבל היום נכנסתי לשיחה פרטית עם ידיד.
רק הגעתי לצ'ט וכבר מחכה לי בירכת שלום מאחד הגברים של הכלוב
וככה הוא כתב לי:
"מה איתך נקבה, מצאת כבר את אביר חלומותיך שיעיף אותך מהחלומות שאת הוזה"
לולי התעלמתי ממנו,
הוא בטח היה ממשיך לכתוב לי את הגיגיו מלאי התובנות O-:
אז קודם כל אני שמחה שגם הוא עוקב אחרי בלוגי
דבר שני לא ידעתי שאני נמצאת בהזיות עם כל מה שאני ניפתחת ומספרת פה.
(עוד מישהו חושב ככה עלי?)
דבר שלישי - אחד כזה יכול להחשיב את עצמו בתור גבר שולט בכלל?
מסתבר שאי אפשר לדעת את מי להעריך ובמי לבטוח....:/

הסופר​(אחר) - את נהדרת את,
סיפור או אגדה ,העיקר יש, מנגינה!
לפני 15 שנים
*מנגינה*{התווים שלו} - איזה מזל שאני מנגינה
ככה קל לך לחרוז אותי לאגדה
סופר נישאר סופר
וכמה טוב שזה כך
:)
(ו... תפסיק להסמיק אותי כל פעם)
לפני 15 שנים
ניני -
אחד כזה יכול להחשיב עצמו כגבר בכלל?

ומנגינונת, לכאלה בכלל לא מתייחסים.
מנסה לקחת "במה" בכח.

חיבוק גדול }{}{
:-)
לפני 15 שנים
*מנגינה*{התווים שלו} - נינוש
כמה טוב להתרגז בשניים :)
ואת הבמה שבניתי אני משאירה לך
}{
לפני 15 שנים
ligoman​(מתחלף) - תמשיכי לכתוב. אני נהנה לקרוא. פתיחות היא לא הזיה.

צר לי שאני קצר, פשוט לחוץ בימים האחרונים בזמן...
לפני 15 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י