לא נעלמתי
אי אפשר להעלם מפה
בטח לא מכורה כמוני
אני פה אבל הלב סוער
חצוי
לא יודעת מה לעשות
איך להתנהל...?
היתה שיחה קצרה ולא קלה עם האדון המתהווה
הובהרו לי כמה דברים שלא ידעתי עליהם.
אני מבינה אותו ולא מבינה את התנהלותו
כל כך קשה
אני רוצה אותו ופוחדת
מרגישה שגם הוא רופף את הריקמה שביננו
מוצפת מחשבות
רגשות מעורבים
השתדלתי להתנהל כרגיל בסופשבוע
במיוחד שירד גשם וכל בני הבית לא הוציאו את האף כל השבת.
שיחקתי עם ילדי
הייתי הרעיה הטובה לבעלי
הם לא חשו לרגע מה קורה לי שם בפנים
כמה דמעות ניגרו על הכרית
כמה קרעי הלב נימתחים עוד ועוד
אני לא מעשנת
מצאתי מזור ב- 40 כוסות קפה.
בריא, לא בריא
לפחות זה הרגיע את נפשי הפצועה.
לא בא לי לכתוב
ובכל זאת אני פורקת
כי זו אני
השבוע התחיל גשום וסוער
סוער גם בתוכי
מקוה שעם זריחת השמש גם בי יזרח אור של תובנות חדשות.
התחלת שבוע עם עוד קפה וסימני שאלה רבים...
מקוה לטוב.
לפני 15 שנים. 1 בפברואר 2009 בשעה 10:11