הכל התחיל בקליק

יום יום
בהתמדה
לעיתים אפילו בשעות קבועות
לא מפספסים
הכל בעקביות מעררת הערצה.
אני ניתקלת באותם חברים בעלי בלוגים שכותבים במרץ
ודואגים למלא אותם בפוסטים לפעמים אפילו 5 פעמים ביום.
שמישהו יסביר לי מאיפה יש להם זמן?
אני מודה
גם אני מכורה לבלוגי
אני אוהבת להציף אותו בכל מה שעובר עלי.
אבל יום כמו היום למשל, הרחיק אותי לגמרי מכאן.
היה לי יום עמוס במיוחד
מצאתי את עצמי מתכננת שהנה הנה עוד רבע שעה אני רק מסיימת את זה...
והולכת לכתוב בבלוג.
אבל אז הבוס המהולל שלי היה צריך את מנגינה שתשב מולו ותעשה לו סדר בכל המשימות שעומדות לפנינו.
ו XXX ביקש ממני עזרה קטנה, לא משהו רציני רק 10 דקות.
ואחרי זה שוב עבודה סדירה
הפסקה קצרה שניצלתי לכוס קפה ו...PP
זהו שעת אחר הצהרים,
הסתיים יום העבודה,
החלטתי להסתגר בחדר וסוף סוף לכתוב בבלוג
פתחתי את המחשב
דפיקה בדלת...
חברה לעבודה ביקשה שאבוא איתה לחפש בגד לחתונה של בנה...
אפשר לסרב?
ערב
הגעתי הביתה
טרפתי משהו קטן
זרקתי את הילדים שיעסיקו את עצמם
לא מעניין אותי שצריך להכין ארוחת ערב
אני כאן
סוף סוף כותבת
חתיכת מכורה שכמוני
ואם במקרה תשמעו על אמא שמזניחה את ילדיה
זו בטח אני
:))