לפעמים אני לא מבינה איזו תעוזה יש לאנשים
ואיך הם מסוגלים לעשות מעשים בלי שום טיפה של בושה או שיקול דעת?
אתם זוכרים שלפני חודשיים בני הותקף ע"י נער אחר? (בן 18)
להזכירכם לפני שפניתי למשטרה, התקשרתי לאימו של הנער
סיפרתי לה על מעללי בנה וביקשתי ממנה שתדאג שיבוא להתנצל ובכך נסיים את הפרשה.
( וזאת למרות שבני נפצע ואפילו היה במיון)
האם הבטיחה לברר ולחזור אלי.
היא לא טרחה להתקשר בשנית וכמובן לא שלחה את בנה להתנצל.
פתאום היום אני מקבלת טלפון מימנה והיא מבקשת ממני לתת לבנה הקטן
( לא זה שתקף), שיעורים פרטיים.
היא לא הזכירה בכלל את המעשה שהיה.
דיברתי בצורה עניינית וגם אני לא הזכרתי כלום מאותה תקיפה
זה מאוד מפריע לי איך היא החליקה הכל כאילו לא קרה כלום ולא טרחה אפילו להגיד לי
מילה בנושא!
אני מאוד מתלבטת אם לקחת את בנה לשיעורים פרטיים?
ביננו זה לא מגיע לה, ממש לא!
מה דעתכם אני צודקת בכעס שלי ואולי יש מקום לסלוח?
לפני 15 שנים. 25 בפברואר 2009 בשעה 19:00
