אני לא יודעת אם אתם מכירים את התחושה שאדם מדבר איתכם בהתלהבות
מבטיח הבטחות
מתכוון אליהן במלוא הרצינות
חוזר על דבריו כמה פעמים
וכשאתם בונים על זה ומחכים שהבטחות אלו יתגשמו פתאום הוא נאלם (זו לא שגיאת כתיב).
אתם מנסים ליצור קשר לבדוק מה קורה עם כל אותם הדברים שדיבר אליכם
והוא עונה לכם: " אני את שלי אמרתי כבר, עכשיו זה תלוי בכם"
כמובן שמבינים מזה שהוא דבק במילותיו ורוצה לעמוד בהן.
אבל הימים עוברים ושם דבר לא קורה בנדון?
האם להמשיך לנדנד לאותו אדם בתקוה שיעמוד מאחורי דיבורו,
האם להפנים שאצלו הכל מתחיל ונגמר בדיבור ואין שום מעשה?
האם לכעוס, להתייאש, לגחך על חוסר הרצינות שלו?
לי זה קרה
ועכשיו אני:
"עייפה קצת מלרוץ עייפה קצת מן הדרך
עייפה מי מה מותר ומה אסור
מחישובים מדוייקים עם תוצאות של "בערך"
מצבים מסוימים של "לא ברור"
עייפה כבר ממילים שאין בהן כל תוכן
הבטחות ששום דבר מאחריהן
ממחשבות ושאלות הלילה בא כל כך בחושך
עם תשובות לא מחייבות של לא וכן.
עייפה מלא לדעת איפה
מלא לדעת אם זה פה או שם
מלא לדעת אם זה כן או לא
ואם בכלל ואם כדאי ומה בכלל..."
(עדנה לב כתבה ואימצתי את המילים בחום)
לא יודעת איך להתחיל את השבוע
לא יודעת איך הכל יתנהל
לא יודעת מה לעשות?
לפני 15 שנים. 22 במרץ 2009 בשעה 8:43