הכל התחיל בקליק

אני עוד לא מאמינה שהכל מאחורי
זהו נגמר
היה מאתגר
היה קשה
היו רגעי צחוקים
רגעים של עינוגים
רגעים מלאי כעס
רגעים שהרגשתי שאני לא יוכלה לעמוד בזה יותר
ובכל זאת קיבלתי עידוד והמשכתי
לא היתה ברירה רציתי להוכיח שאני יכולה.
זהו
היום הכל מאחורי
מרגישה קצת עצב שהחויה הסתיימה
מצד שני תחושה של הקלה
מה עושים ברגעים כאלו?
על מה חושבים?
על כך שלקראת חג החירות גם אני חופשיה
אין יותר התמסרות אין יותר שיעבוד אין יותר משימות
חופש
V
V
V
V
V
מקירצופים ונקיונות ( הלוווו זה לא שיחרור מאדון שלי למה חשבתם ככה 😄
ולכל האורחים והמבקרים בבלוגי
חג שמח מלא חום ואהבה
שלכם
מנגינה