הכל התחיל בקליק

מרד ליום אחד

פתאום בסוף של יום נראה שאיני יכולה

להמשיך באותה הדרך

פתאום בסוף של יום אני נמצאת בחושך

ואז בתוך האפלה

בקצה הדרך

נראית לה נקודה של אור

ואני ממשיכה ללכת אך נאחזת בפחד

והאור רחוק והאפלה רבה

אך אני ממשיכה להתקדם וגופי מהחושך מתעלם

והאור מציף את האפלה והפחד נעלם

ואני יודעת שאם יבוא החושך

בהמשך הכל יואר ...

פתאום בתחילתו של יום ישנה דרך חדשה....
****
ואני מחכה לממש אותה רק איתך

אחותופל - הו, אני מזדהה...
פשוט תמשיכי ללכת! בהצלחה.

לפני 15 שנים

*מנגינה*{התווים שלו} - הייי אחותופל
איזה יופי שבאת לבלוגי
וואלקם
מקוה שזה לא ביקור חד פעמי
טנקס
נמשיך להזדהות יחד
:)

לפני 15 שנים

אחותופל - :)

בדיוק הרדיו מנגן את עוד חוזר הניגון: "והדרך עודנה נפקחת לאורך..."
ללכת יחד ולהזדהות יחד...

לפני 15 שנים

Josephin(לא בעסק) - מצב לא נעים }{

לפני 15 שנים

*מנגינה*{התווים שלו} - דוקא התכוונתי למשהו מלא תקוה
הרי מול כל החושך הזה יש נקודת אור והיא הכי חשובה

לפני 15 שנים

WomanNot4Rent(נשלטת) - גם האור קטן ביותר
בחושך הכי גדול
תמיד
האור מציף הכל

רק שימי לב מנגינה...
שהאור בקצה במנהרה
איננו רכבת מהירה

לפני 15 שנים

*מנגינה*{התווים שלו} - את נהדרת
תודה על תגובתך
אהבתי את המשפט
"גם אור קטן מציף הכל"
לגמרי צודקת
}{

לפני 15 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר

הרשמ/י התחבר/י

מנגינה{התווים שלו}

הכל התחיל בקליק

סוף היום אבל לא סוף התקוה