יש לי המון מה לכתוב בעקבות הפוסט הקודם שהעלאתי אתמול בלילה
על התיסכול שלי מאדונים.
קיבלתי תגובות מאוד מעניינות ובין השאר גם ספקות בגלל היות נשואה.
אני עוד אתייחס להכל אבל כרגע מרגישה צורך לפרוק את כל הבוקר ש" ביליתי" בקופת חולים.
-------------------
בני חזר מחו"ל עם פצע שנראה לא טוב
ניסינו למרוח משחה בתקוה שזה יועיל, אבל המקום נראה מזוהם ולכן החלטתי לאחר לעבודה ולגשת איתו לרופא.
אני שונאת ללכת לקופת חולים
לא טיפוס חולה ועוד יותר לא אוהבת את האוירה והריחות שיש שם.
אבל כשאין ברירה מתייצבים
התייצבנו במרפאה מקדם בבוקר, במחשבה שאם נגיע מקדם נסיים את זה מהר ולא אפסיד הרבה עבודה.
השעה 7 בבוקר, הרחוב רק מתחיל להתעורר לבוקר חדש.
ליד הדלת של הרופא חיכו כבר 6 אנשים.
לכל הרוחות מתי הם הגיעו לשם?
אולי בכלל ישנו שם בלילה כדי לתפוס תור?
התחלה מאוד רעה.
תיראו אני מוקירה מאוד את הדור השלישי של המבוגרים והקשישים
באמת שנותנת להם הרבה כבוד והם ראויים לזה.
אבל יש לי הרגשה שהם הפכו את קופת החולים למקום הבילוי שלהם.
הם מגיעים למרפאה, יושבים משוחחים יחד,
הרופא נותן להם תשומת לב ומקשיב להם
אין להם שום דבר שמחכה להם בבית או שעליהם למהר לקראתו
אז למה לא להעביר יום בילוי בקופת חולים?
אני בטוחה שגם הם זקוקים לרופא ובטח יותר ממני
אבל אין לי ספק שחלקם מגיעי סתם כדי לזכות בעוד תשומת לב.
השעה 9:30
יש לי מספר 7 והרגע נכנס רק מס' 3
בני ואני בהמתנה מורטת עצבים.
פתאום מגיעה בחורה עם תיק שחור גדול.
היא נעמדת ליד דלת הרופא כאילו ברור מאליו שהיא נכנסת ולא מתעניינת בתור.
קמתי והערתי לה שתיקח מספר ושיש תור
בתשובה היא אמרה לי שהיא סוכנת תרופות ובתוקף תפקידה היא נכנסת ללא תור.
סליחה?
אני בדרך כלל אישה מאוד רגועה
אבל הפעם לא יכולתי לשתוק
נעמדתי ליד הדלת ואמרתי לעצמי היא נכנסת עכשיו, על גופתי
הדלת נפתחה ואני עם כל הזעם התפרצתי פנימה ולא נתתי לה להכנס.
הרופא ראה שאני נזעמת וקבע איתה בשעה מאוחרת יותר.
אם היא היתה נכנסת זה עוד עיכוב של לפחות חצי שעה
למה הכל על חשבון הזמן של המטופלים?
השעה 10:30
מספר 6 נכנס ואני בשעה טובה הבאה בתור.
אמא ונער מגיעים.
"סליחה" פונה האם לכולם " מי צריך להכנס עכשיו?"
" אני"
" יש לי בקשה מימך בני עם חום גבוה ואינו יכול לשבת לחכות תוכלי לתת לי להכנס?"
" שיהיה בריא בנך, עניתי, אבל למה לא הזמנת תור מראש או באת מקדם לקחת תור?"...
נו יש ברירה, נתתי לה להכנס לפני, למרות זעמו של מספר 10,
אדם זקן שבטח לא ממהר לשום מקום, פשוט מצא הזדמנות לריב קצת....
האם והנער ישבו אצל הרופא קרוב לעשרים דקות.
הגיע תורינו
הרופא בדק את הפצע רשם אנטיביוטיקה ואחרי 7 דקות היינו בחוץ.
4 שעות של המתנה בעבור 7 דקות של טיפול.
משהו השתגע במערכת הבריאות
אין לי ספק בכך.
בדיוק כמו שהחבר " בודק" הגיב לי בפוסט הקודם
באים לקופת חולים כדי להיות חולים ZZZZZZZZZZ
לפני 15 שנים. 23 באפריל 2009 בשעה 10:30