סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הכל התחיל בקליק

מרד ליום אחד
לפני 15 שנים. 4 במאי 2009 בשעה 20:01

כשאתה, השורש הנטוע בי, קורא לי,

לעיתים ענפיי מסרבים לציית.

מבקשים לפרוץ קדימה

עוד ועוד להתרומם

כלפי האור והחום

שועטים הם למול העולם הונילי שמנגד

מתעלים על עצמם

ועוברים את כל המכשולים.

הענף מפתח לו עלה,

ועלה שוב את הענף,

נאחזים הם בגוף נאבקים

שולחים זרועות לעולם שמעבר, לחופש


והשרשרת נמשכת לה.

עד שהשורש משגר את הקריאה ,

מזכיר כי אני

למטה

רק

זירעון קטן.


שנאבק

באדמה הקשיחה

הלא מזמינה.

כשהענף מקשיב לשורש

מודע הוא לעצמו

כי אחד הם.

למרות שנדמה

לענף לעיתים

שאינו מכיר את פני השורש.

ואתה טבוע ומושרש עמוק בפנים

אתה השורש לחיים.



להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י