אני יודעת שחיכיתם לשמוע איך היה טקס יום ירושלים
דיברתי עליו הרבה...
התלבטתי מה לכתוב כאן על הטקס...?
לכתוב שהיה מוצלח שהיה יפה, שהיתה תקלה קטנה , אבל מי שם לב בכלל...
כבר 5 שנים אני מפיקה טקסים
קצת מוזר אבל כל טקס אני מתרגשת מחדש כאילו זו פעם ראשונה שלי.
הטקס היה מרשים
ישבתי בצד מאוד מתוחה אבל גם מרוצה שהכל מתנהל בדיוק לפי התכנית.
לא אתאר פה את מה שהיה ואת החויה
זה קצת בנאלי.
ואני
אני בכלל אוהבת שינויים
חשבתי וחשבתי איך אני מעבירה בכל זאת את חווית הטקס
כי חברים מפה שואלים אותי סקרנים ורוצים לדעת.
הרי במובן מסוים גם אתם הייתם שותפים לטקס הזה וכמה טוב היה לשמוע אתכם.
ירון ( שם בדוי), אחד התלמידים המקסימים, מכיתת החינוך המיוחד, פתר לי את הבעיה.
הוא שלח לי מייל.
קראתי והרגשתי שעם כל מילה עוד דמעה זולגת מעיני.
אתם מוזמנים להתרגש יחד איתי:
( הטקסט מקורי כולל השגיאות שבו, מקוה שתבינו)
"בוקר טוב המורה XXX
אני חושב שהתמול כולם מהוד נהנו
אני רציטי לאגיד לך תודה שהחרת אותי ללמוד את קול התפקיד שלי
ולפעמים שעציבנתי אותך את לא נתת לי אונש רק דיברת איטי
והיה לי טוב לדבר איתח
וזה עזר לי ללמוד את התפקיד
אמה ואבא שלי אמרו לי בערב שאני הייתי כמו סחקן והם נהנו מאוד מהאופאה שלנו וסיפרו לכולם שהיה יפה
ואפילו שבאופאה קצת לא זחרתי את התפקיד כי התרגשתי אז יוסי כיפה עלי ואמר את הקטא שלו ואז נרגתי ויכולתי להמשיח
ואני רוצה לאגיד לך תודה שאכנסת אותנו לטכס שלך ונתת לי חביה שאני לא אשחך לעולם.
וגם כשאני הולך לצבע אני יחשוב תמיד על האופאה הזו ואני יזכור אותך תמיד.
תודה רבה המורה הלוהי שיכולתי להיות חבר קבוא בלהקה אבל אני אולך לצבע אז אי אפשר.
מאכל לך הרבה אושר והצלחה
ירון "
לפני 15 שנים. 26 במאי 2009 בשעה 8:14
