שעה ארוכה אחרי הכל נשארתי קפואה במקומי
רציתי לפתוח חלון ולצעוק
" אני בהיייי
אתם שומעים שם, מנגינה בהייי וטוב לה
.... מה אתם נמים לכם את שנת הלילה
קומו בואו לראות איך אני... אני...
אני מאושרת!"
לא היה לי קל
חויתי כאב
חשתי כאילו אתה מתעלם ממני
עמדת על שלך, לא ויתרת!
ולי כל כך קשה עם הקשיחות הזו.
היו רגעים שכמעט נשברתי
רציתי לקום להכריז "פוס", לנתוש הכל
הרבה דמעות ניגרו
אבל אתה ידעת בדיוק מתי לתפוס אותי
לחבק אותי חזק ולהכנס לכאב שלי
להיות שם איתי
לגרום לי לנטוף
לפתוח את נביעתי
להרתיח את מעורתי
כשהכל הסתיים ונשארתי מפורקת בידך
הידהד באזני משפט שלך:
" גם כשאני קשוח קפדן ולא מתייחס תמיד תזכרי שאת חשובה לי ואני דואג לך"
אני זוכרת
ועוד איך זוכרת
ואתה מחדיר בי עוד ועוד מאישיותך המיוחדת, מלאת החום, מלאת הרגשות.
ביקשתי מימך ש " תקרע אותי"
מעולם לא העזתי לבקש זאת מאדון.
אבל איתך אני מרגישה פתוחה
מוכנה לעוד והרבה...
התעוררתי עם חיוך
הרגשתי גל חום עוטף אותי
נטיפות אי שם למטה
אני בטח מרחפת לי עוד בהרגשת ה- היייייייייייייייי שלי
נוטשת את הענן
צוללת לוניליות
גם אתה חזרת לשיגרה
הענן יחכה לי
בערב ארחף אליו שוב
טוב לי שם למעלה
הרבה פרפרים מסביב...
השבוע מתחיל בהרגשת קסם
שיהיה לכולם שבוע נפלא
ומי שרוצה קצת הייייי יש מקום על הענן.
בואו....
לפני 15 שנים. 31 במאי 2009 בשעה 6:32