הכל התחיל בקליק

לפעמים לא מאמינה על עצמי עד כמה אימפולסיבית אני מסוגלת להיות
איך אני רושמת פוסט ולא חושבת קצת מעבר למילים.
והתוצאה
פגעתי במישהו יקר לי
ואחרי שיחת הבהרה די קשה, הבנתי שהוא צודק!
כולנו בני אדם, כולנו טועים
אבל כשאני טועה גוש אבן גדול ממלא את תוכי
נתקע שם
וממאן להתמוסס.
אז מחקתי את הפוסט הפוגע וסליחה מכל אלו שראו והגיבו
והסברתי לו מה הביא אותי לכתוב אותו.
הצטערתי, כאב לי עמוק בפנים.
דמעות....
ואבן חונקת שהתיישבה שם עמוק בפנים....
הוא היה מקסים כמו תמיד
כעס נפגע הראה קרירות
גרם לי טוב טוב להבין את הטעות שעשיתי
ורגע אחרי זה חזר להיות אותו אחד שאני כה מעריכה ואוהבת
עם ההומור שלו
עם המילים ששלח
הכריח אותי לחייך
ואפילו דאג שאלך לישון רק עם מחשבות טובות.
איזו אצילות
איזו גדולה יש בך אדם יקר
אתה נפגעת ובצדק ובסוף דאגת לכבות אותי הסוערת
תודה לך יקר שכמוך
אני מרגישה שמילת התודה היא רק קצה השובל של רצוני לגמול לך על מי שאתה.
כמה יופי פנימי יש בך
כמה אני מאושרת שהכרתי אותך.
זכיתי לאהוב.
ואולי זכיתי לדבר אפילו יותר גדול מזה...
מי יודע?
יום נפלא מלא ניחוחות אהבה.