זהו היום זה מסתיים
כולנו מתהדרים בלבוש חגיגי
הקטנה שלי אפילו קנתה חולצה חדשה למאורע.
נשאר לי להסתרק להתאפר
ונוסעים
מסיבת סיום 12 שנות לימוד של בני,
נסגר פרק בחיים.
איך שהזמן רץ...
אני בכלל עוד נמצאת בחדר הלידה, באותם רגעים ששמו לי אותו למגע ראשוני על הבטן
בכאבים, בבכי, בהתרגשות....
בעלי מיהר לספור לו את אצבעות הידיים ולדווח לי שהכל בסדר, הילד יצא שלם 😄
אני עוד ברגעים של ההנקה הראשונה
וככה פתאום ברחו לי 18 שנה במחיצתו.
ועוד חודש חוטפים לי אותו לצבא.
לא יודעת אם מיציתי את זמן הילדות והנעורים איתו
לא בטוחה שהסנפתי אותו מספיק.
יווו
הלואי שיכולתי לקבל אותו איתי רק לעוד שנה,
כמה דברים הייתי מספיקה בשנה הזו.
הייתי נכנסת לכסות אותו כל לילה
מכינה לו את האוכל שהוא הכי אוהב
מחבקת אותו כל יום , שידע כמה אני אוהבת אותו
מנהלת שיחות עומק איתו.
כל הגידול שלו חמק לי כל כך מהר מבין הידיים.....
נו בבקשה
ראבק מה ביקשתי
רק עוד שנה שארגיש שהוא לגמרי שלי
מבטיחה לעשות הכל בשנה הזו להספיק המון....
מישהו שם שומע אותי?
לפני 15 שנים. 24 ביוני 2009 בשעה 13:55
