הכל התחיל בקליק

מקעקעת - בובה,
יש גם ימים כאלה לכולנו,
זה מה שעושה אותנו לאנושיים, היכולת לעלוז ולשמוח,
אך גם להעצב ולהזיל דמעות, להתרגש...
מותר האדם...

חיבוק חיזוק לך לימים הרבה יותר טובים }}{{

*מנגינה*{התווים שלו} - היי מקעקעת
כמה שאת צודקת
לפעמים צריך את הפינה הזו של מודעות
גם אם מתוך זה כואבים ומזילים דמעות
זה קיים ואי אפשר להתחבא מזה.
מקוה לעבור הכל בטוב
תודה יקירה
}}{{

zmanii - היי מנגינונת
זה נראה כאילו ואני מגיעה רק "כשלא טוב"..
אך ביננו (ובשקט.... בשקט...) , שירי הלל לשולטים ובכלל..
יכולים להיות מאד!!! יפים , אך הם לא מזיזים בתוכי הרבה.
מנגינונת , את חצי כבויה , משמע שיש חצי שעדין פה , מתפקד , רואה , שומע , עושה , אוהב.
ואם מראש את יודעת שבשבת זה יעבור .. , אז עזבי אותך משטויות , את הרבה יותר חזקה מזה- אלא אם כן להיות חלשה מול זה (עושה לך את זה) - (נכתב , ללא גרם של ציניות).
חיבוק מנגינה לימים מאירים , נושמים ואוהבים.

*מנגינה*{התווים שלו} - היי zmanii ידידה שלי
איך נעלמת לך בינות לנבכי הכלוב
ולא ראיתך כאן
ואת יודעת כמה את חשובה
וכמה אני אוהבת לקרא אותך.
שאני לא ארגיש שצריך להיות ברגעים כבויים
כדי לזכות במילותיץ....:)
אכן אכן
ראית את חצי הכוס המלאה שלי
לי קשה לראותה
ובשביל זה יש כמותך שתבוא ותראה לי שהחצי המלא עדיין קיים
ובעצם לא כבתה אש התשוקה
תודה על החיזוקים.
}}{{

בודק - מה קרה מנגינות
מדוע נגינת עצב עולה ובוקעת לה
מבין קפלי המילים?
מדוע ביום בו זורחת שמש
משהו נכבה אצלך?
ובפרט כאשר הדברים
צפונים פנימה בלב
הרי הכראב הוא חד
כמכוות אש
החורכת בבשר החיי
מקווה עבורך שהחוסן הנפשי
הפנימי שלך יאיר כאבוקה
ושלהבת הבהירות לא תכבה
אלא תאיר כלפיד

*מנגינה*{התווים שלו} - שלום ידיד יקר שלי
התגעגעתי לראות אותך כאן
כן
אתה חסר
גם פה וגם במקומות שלנו.......
קורותי צפונים עימי
ולכאן אני בוחרת לפרוק רגשות.
שאבתי ממילותיך המון עידוד
הכתיבה שלך מדהימה
מקוה שבשבוע הבא גם אני אחוש את בעירת הלפיד
בנתיים אני כמהה לו.
לילה קסום לאדם קסום