הכל התחיל בקליק

איזה מזל שיום העבודה שלי מתחיל בצהרים.
פעמים רבות אני מקטרת על זה שאני בתחילת שבוע בשיא המרץ
וסתם מתמרחת בבית עד הצהרים.
אבל היום
ואווווווווווו
היום אני נושמת לרווחה שזה כך.
איך הייתי הולכת לעבודה אחרי ליל הסיוטים שהיה לי?
לא ישנתי הרבה
עליתי על יצועי ב-2.
אבל אותן 4 שעות גרמו לי להרבה עגלי זיעה.
זה התחיל מכך שאני גרה בקומת קרקע ( לא נכון מציאותית),
עובדת במטבח, מולי נוף הרחוב המשתקף דרך החלון.
שניה מסיטה את עיני ואז יד נשלחת דרך החלון
ולא סתםהיא אוחזת בידה סכין.
אני מנסה לסגור את החלון להעיף את היד המאיימת
לשוא....
זוכרת מאבק רציני והמון פחדים נוכח אותה יד מבהילה.
לקח לי זמן להתעורר ולהרגיע את עצמי שזהו רק חלום.
נכנסתי שוב לעולם השינה.
הפעם אני חיילת בבסיס, אנו מועדים ליציאה לתרגיל חשוב.
היה חם בטירוף הורדתי את חולצת המדים.
( לא בלי כוונות זדון, אני עדיין עם גופיה).
התלבטתי אם לצאת לתרגיל רק עם גופיה ( חחח אשליות- אבל זה חלום)
החלטתי שלא ראוי, כי גם דרך הגופיה רואים ואני עלולה לסנוור חייל או שניים 😄
רגע לפני התרגיל רצה ללבוש את החולצה
רגגגגע
איפה לעזאזל הנחתי אותה?
מחפשת בין כל המיתלים, בין כל החדרים.
יש שם המון חולצות, הרוב של חיילים.
שלי אין!
מחפשת
כבר קוראים לתחילת התרגיל
ואני עם.... גופיה שלא הכי מסתירה!
רצה
שואלת חיילים אולי ראו במקרה...
רצה.........
חסרת אונים
כמה טוב שיש שעון מעורר.
השמש זרחה
אני אחרי הקפה
אבל עדיין עם הסיוטים.
זה בגלל פסק הזמן מהאדון?
אולי בגלל הדאגה לחייל שלי?
אולי הכל ביחד בבלגן בתוכי?
שיהיה שבוע יותר שמח ואפשר גם עם פחות דאגות.
:)