הכל התחיל בקליק

- "מזל טוב אבא,
איך הייתי רוצה לחגוג לך במועד את יום ההולדת
אבל נדחה את זה למועד שכל המשפחה תתכנס."
- "תודה זה בסדר זה לא גיל כל כך משמעותי שצריך לחגוג באופן מיוחד..."
- "אבא, מה איתך, בכל גיל צריך לחגוג והשנה אפילו יותר."
בזווית עיני אני רואה את אימי מאדימה מלקקת שפתיים ושולחת לי קריצה קטנה.
- "מה כל כך מיוחד השנה, אני באמת לא מבין? שנה הבאה אני מחליף קידומת וזו סיבה לחגיגה,
אבל השנה, סתם עוד שנה עברה..."
- " אבא נו באמת תחשוב שניה בגדול יותר, הגיל שלך הוא גיל מיוחד..."
אימי כבר לא מסוגלת יותר ומסמנת לי להפסיק וזהו.
מה לעשות , מסתבר שלא כולם יכולים להכנס לראש החם שלי ולא כולם מבינים
את ה---- תרגיל.
אני הבנתי ואפילו איחלתי בליבי לאבי שעוד יזכה להרבה " תרגילים" כאלו.
שמחתי לגלות שגם אימי הבינה והיא כבר תדאג לו...
אבל מה עם אבי? יכול להיות שמגיע שלב שהראש מתייבש עד כדי כך?
שעבודה ולימודים מעניינים הרבה יותר מימה שאני מתעניינת???
מה זהו?
הוא לא בקטע?
ככה לותר על הנאות שכאלו במיוחד כשהוא נכנס לשנה כל כך משמעותית בחייו?
המוח הקודח שלי כבר חושב איך להחזיר לו את החום האבוד.
אולי הזמנה זוגית לצימר מפנק, אולי איזו טבילה לילית בכנרת,
אולי ארוחה טובה עם נרות וכנרים מנגנים ברקע?
הולכת לארגן משהו שיבהיר לו טוב טוב איזו שנה משמעותית מחכה לו.
מקוה שאצליח....
האא ושכחתי לעדכן
אבי בן 69
שבוע נפלא ומלא חום לכולם.
:))