הכל התחיל בקליק

מחכה לי לילה עמוס במחשבות
מכירה את עצמי אני לא אהיה מסוגלת לעבור אותו לבד
צריכה לדבר לפרוק לשמוע אחרים.
מצב לא פשוט בשבילי:
פסק הזמן ביני לבין אדון יואל שלי בעיצומו
נתק שמאוד מקשה עלי, מציף אותי בגעגועים עזים אליו
עכשיו נוספה צרה חדשה
אדוני הודיע לי שהוא לא יכנס יותר לכלוב בתקופה הקרובה
זה אומר שלא יהיו שיחות ליליות בצ'ט ועוד יותר גרוע הוא לא יוכל לעקוב אחרי בלוגי.
כמעט כל כתיבתי בבלוג מוקדשת לו וידעתי שגם בתקופת פסק הזמן הוא היה איתי שם.
נכון זה בסך הכל קשר וירטואלי וקצת מגוחך שאני מייחסת לו חשיבות שכזו
אבל כל הקשר ביננו התהווה דרך הכלוב ובכל זאת חשוב לי שחלק מיסודות הקשר יהיו דרך כאן.
ובכלל אין לי שום דרך אחרת לשוחח עימו דרך המחשב, כי אין לו מסנג'ר.
יש שיחות בפון יש מפגשים אבל מתוקף הנסיבות, זה מוגבל.
ערב יום הכיפורים
מעבר לחשבון הנפש הפרטי שדורש היום המיוחד הזה, מרגישה מאוד מבולבלת.
לא יודעת מה יהיה בסופו של פסק הזמן ואם בכלל נמשיך במסע המשותף שלנו
לא יודעת אם אני רוצה להמשיך כשאין ברקע את השיחות הליליות שכל כך חשובות לי.
אוהבת את אדוני את כל מי ומה שהוא, אבל לא יודעת אם יכולה לצעוד בדרך המפותלת שהוא מטווה לי?
אין כאן פיתרון קסם , צריכה לאגור כוחות להגיע להחלטה נכונה.
הלואי....