תקופה לא ארוכה של הכרות
שיחות הכי עמוקות שאפשר
דיונים ושיחות נפש אל תוך הלילה
פה ושם בדיקה של מיני סשן וירטואלי שהשאיר אותו מרוגש ומסופק
ושלח אותי למיטה לצלול לשינה מתוקה ומענגת.
יום שני
אנו יושבים זה בצד זה בבית הקפה
אני שותקת
הוא בוחן כל תנועה שלי
עיניו חודרות לתוך מבוכתי סוקרות במבט חד את פני
עוברות על כל חלק בגופי.
בחפשיות ושיחרור הוא נהנה מהאספרסו שלו
אני משחקת עם הכפית הטבועה בתוך הנס.
רואה בדיל של חיוך בעיניו
חיוך האומר כן אני יודע כמה את נבוכה כרגע
זה בסדר אני אוהב אותך ככה נבוכה למולי.
עברנו לשבת בפינה נעימה יותר
הפינה כוללת ספת רביצה מלאת כריות ושולחן סלוני קטן
מקום נחמד
מוזיקת רקע
התיישבנו צמוד יותר
ממשיכים לדבר
בעצם הוא בעיקר דיבר ואט אט מקלף ממני את המבוכה שבי
ההומור הנפלא שלו שיחרר אותי יותר ויותר
הוא פתח את המחשב הנייד
ביקש ממני לא להסתכל
וכתב לי:
" מנגינתי
את ההודעה הזאת אני כותב שאת עוצמת עיניים ואת יושבת לידי בבית קפה ויודעת שאני אדונך החדש (למרות שעדיין לא מבינה כהגדרתך - אבל להבנה אני אדאג 😄 )
אין לי מילים לתאר את ההרגשה שלי מלבד תחושת שמחה גדולה .
... יקירתי במילים אחרות
מצאתי לי נשלטת ראויה ואת מצאת לך אדון ראוי -
הזמן המקום והאנשים הנכונים יכולים לצור פלאים ".
לא קראתי את מילותיו
המשכנו להנות ביחד וככל שהזמן חלף חווינו יחד את קשר השליטה הנפלא שנרקם ביננו.
לקראת סוף הפגישה פרקתי משהו מליבי ואמרתי לו:
"היו לי מספר קשרים עם אדונים
עברתי כבר כמה פגישות בדרך להכיר אדון חדש
התקופה עם האדון יואל היתה קסומה והפרידה ממנו היתה קשה.
אבל שום דבר לא שווה להרגשה הנפלאה שאני מרגישה איתך.
זה קשר שנבנה ממקום כל כך יפה
זה חיבור שכל חלקיו משתבצים זה בזה ויוצרים קשר שליטה שמרגש את שנינו
זו התחלה חדשה
ושנינו יושבים כאן מחייכים מאושרים ויודעים שפשוט טוב לנו במה שעומד לקרות."
-----------
4 שעות חלפו בלי להרגיש
המלצרית שלחה לעברינו מבט מלוכסן לראות אם בא לנו לגמוע עוד איזה מיץ טבעי
אבל אנו גמענו אחד את השני.
הגעתי הביתה עם אושר גדול שהציף אותי
עם הידיעה שאני שוב משוייכת.
כמה טוב לי להגיד שוב ושוב אני נשלטת שלך באנג וכל מעודי לענג אותך ולראות אותך מסופק
אתה ראוי לזה.
פתחתי את התיבה האישית
קראתי את מה שכתב לי
מחיתי דמעות של אושר
וכתבתי לו מכתב תשובה
מכתב לאדוני שאפרסם חלקים ממנו מאוחר יותר.
וכל שנותר לי לעשות
זה לסמן לי שוב סוגריים מקולרות ולכתוב בתוכם באושר רב BAHNG
לפני 15 שנים. 20 באוקטובר 2009 בשעה 15:19