הכל התחיל בקליק

הכרתי אותו לפני חודש בערך
חבר המליץ לי ליצור איתו קשרי עבודה, כי הוא אדם בעל השפעה ויש לו הרבה רעיונות.
חודש ימים אנו מדברים במסן וגם בפון.
בכל שיחה אני מרגישה שמצאתי קולגה נהדר לעבודה
יש לו שפע רעיונות
עובד במישרה משפיעה ובכלל עושה רושם של אדם פתוח לבבי מלא שמחת חיים
הומור ייחודי ואופי שקל לי להתחבר אליו.
אחרי חודש של הכרות החלטנו להפגש.
פגישת הכרות ראשונה שבעקבותיה יהיו הרבה פגישות עבודה משותפת.
היום יצא לי להיות בסביבת עיר מגוריו וקבענו לשתות קפה יחד.
(נשמע כמו דייט לכל דבר אבל גם לצרכי עבודה לעיתים נחמד לשתות יחד קפה).
הגעתי כמה דקות אחריו וראיתי מולי גבר מרשים למדי...
לפני שאסחף עצרתי את עצמי, את מי מעניינת הויזואליה הרי יש לנו מטרה אחרת לגמרי.
ברכת היי הדדית מנומסת.
מיד אחרי זה טרח לודא שיש לי ארנק, מכיון ששכח את שלו ובכלל הוא לא יודע איפה הוא?
הייתי קצת בהלם, ממתי אדם לא מסתובב עם ארנקו ובכלל לא יודע את מיקומו?
ובכלל אתה יודע שאתה בא לפגישה שיתפתחו בעקבותיה קשרי עבודה אז איפה האחריות?
חייכתי חיוך חצי מאולץ והרגעתי אותו שאין בעיה ואני כמובן עם ארנק וזה בסדר אני אשלם.
מצאנו שולחן צדדי
לא הייתי רעבה במיוחד והסתפקתי בנס
הוא הזמין קפה, מיץ טבעי ועוגת שוקולד מגרה ביותר.
ידעתי שמולי אדם נחמד שיצר רושם נהדר בשיחות המסן והפון.
הוא הסתכל עלי במבט קר ושתק
ניסיתי לחייך להיות נחמדה לפתוח בשיחה לבבית בדיוק כמו שהיינו משוחחים בוירטואליה.
הוא עצר אותי וניהל שיחה בפון, בשפה האנגלית.
אחרי שהשאיר אותי בהמתנה עשר דקות-
המשכנו לדבר
במקום האדם המקסים שהכרתי בחודש האחרון, ישב מולי אדם אדיש למדי
סיפר ביהירות מרובה על עבודתו לא חייך ואפילו לא חיוך קטן.
ברגע מסוים כשמסרתי לו מידע על נושא מסוים הוא טרח להגיד לי שאני כבר מזדקנת
ואני סנילית לחלוטין כי הוא בטוח שהמידע שלו מדויק יותר משלי.
לאחר עשר דקות של שיחה הוא הבין שאני צדקתי אבל כמובן לא טרח להתנצל על " התארים" שזרק לעברי.
שעה וחצי ישבתי מולו
שוחחנו בקרירות מרובה ובתוכי הרגשתי את הבום שמנפץ את כל ציפיותי.
יתכן שהייתי צריכה להיות כנה יותר ולסיים את הפגישה הלא נוחה הזו מהר,
אבל נשארתי, קוויתי שאולי אולי הכל היה מבוכה ראשונית ותכף תכף יצוץ
האדם הנחמד שהכרתי במסן.
התבדתי לחלוטין.
הפגישה הסתיימה
שילמתי את החשבון וכמובן החלק שלו היה הרבה יותר יקר משלי.
לא היתה לי בעיה לשלם, קורה שאדם לא מביא ארנק אבל ציפיתי שלפחות פגישה ראשונה כשאנו לא מכירים עדיין, ירגיש לא נעים ויזמין משהו מינימלי, אולי רק קפה כמוני.
נפרדנו בזריקת שלום אחד לשני וזהו.
לא דיבר על המשך העבודה יחד
לא זרק איזו מחמאה כמו " היה נחמד להכיר או היה לי נעים להפגש איתך"
כלום
סתם שלום יבש וזהו.
נכון הוא בעל מישרה מכובדת ואדם עם השפעה
ובמסן הקסים אותי לגמרי
אבל המציאות טפחה על פני וגילתה לי כמה אדם מסוגל להיות שונה כשהוא מסתתר מאחורי מדיית המחשב.
לא יודעת אם יצור קשר
וגם אם כן
לא בטוחה שבא לי להתעלם מכל מה שהיה ולעבוד עם אחד כזה?