הכל התחיל בקליק

יום האתמול, יום רביעי,
יום כל כך שיגרתי לכאורה
אבל שונה לגמרי משאר הימים.
קיבלתי משימה מאדוני, הוא מצפה ליישום בדרך הטובה ביותר.
אני אמורה לכתוב קטע באורך שהוא קבע לי, בנושא שהוא החליט ובזמן מוגבל.
אני אוהבת לכתוב, זה יושב לי בראש והמילים נשפכות ממני.
אבל פתאום, כשהכל מקובע בהוראות ברורות, שאסור לי להפר את הדרישות.
שאני חייבת לעשות זאת בזמן מוכתב, זה מאוד הלחיץ אותי.
פחדתי שלא אצליח למלא את המשימה. שלא תהיה לי השראה ולא אוכל לכתוב בפרק הזמן הנדרש.
שלא אגיע לכמות המשפטים המינימלית שהוא דרש....
בעברי הייתי כתבת נוער, אני נוהגת לכתוב לעיתים, רשימות לעיתונים.
אבל אתמול הייתי כבויה לחלוטין, מחסן המלים סגור, הנפש נעולה.
ידעתי שאם לא אעמוד במשימה צפוי לי עונש ואם יש משהו שקשה לי בקשר השליטה,
זה לספוג עונש.
גם מעצם הקושי שבכך וגם מהעובדה שאיכזבתי את אדוני.
למזלי שקעתי ביום עבודה מפרך ולא מצאתי זמן לחשוב על הכתיבה.
ידעתי שאחכה לשעות הקסומות, כל היוצרים מעידים שאלו השעות היפות ביותר,
שהכל פתאום מתעורר.
בהוראת אדוני עברתי התנסות עצמית עם הרוקט הורוד, כמובן שלא סופקתי מימנה כי כנראה אני לא ממש יודעת לענג את עצמי, בטח לא כמו שהרוקט בידיו והוא שולט בו וגם בי.
התיישבתי לכתיבה
תיכננתי לספור את המשפטים, כדי שאגיע לכמות שאדוני דרש ממני.
המילה הראשונה נכתבה
ובעקבותיה התפרץ שטף של מילים.
נכנסתי לסיטואציה, עצמתי עיניים והמשכתי להקליד ( הקלדה עיוורת).
עוד מילים ועוד רגשות שפרצו מתוכי.
זהו
הוצאתי את זה
אני מרוצה, מסופקת, כל כך טוב לי.
לא רק מעצם ביצוע המשימה אלא מהתחושות והרגשות שפרקתי במילים.
אני מתבוננת בקטע שיצא.
אין צורך לספור משפטים, זה הרבה יותר ארוך מימה שאדוני דרש ומימה שבכלל תיכננתי לכתוב.
זה פשוט קרה
וזה קרה בשבילך ובזכותך אדוני.
הבוקר שאחרי
התעוררתי בהרגשה טובה של אחרי הפורקן.
קמתי עם הרבה אנרגיות טובות ליום עבודה חדש.
תודה על המשימה, אדוני
יום מלא אנרגיות טובות לך ולכול מי שמבקר כאן.
****העוגה בצד ימין, המשקאות החמים בצד שמאל, תהנו :)