הכל התחיל בקליק

הרבה מאורעות עוברים עלי בימים האחרונים
בית, משפחה, המתוקה שלי, עבודה, הקשר הלוהט עם אדוני.
התרחישים די גוזלים ממני אנרגיות ואת כל היצירתיות מקדישה לתחום העבודה.
הבלוג וקוראיו מרגישים מיותמים ובעצם גם אני מגיעה לכאן ורואה שבלוגי ריק ממילים.
לא אופייני לי, אבל קורה קורה....
לפני שבועיים קיבלתי מיסרון מהגבר על מדים שלי
" אמא הדרך לקצונה החלה"
משפט סתמי, אפילו מוזר משהו,
החייל שלי רק 5 חודשים בצבא ורק לפני חודש הגיע לבסיס הקבע שלו, אז על איזו קצונה הוא מדבר?
נכון הוא סיים את הקורס החשוב כמצטיין אבל.... עדיין "פרגיה על מדים" 😄
ידעתי שאין טעם להתקשר אליו, כי החייל שלי עסוק רוב היום ורק אם אינו במצב שפוך לחלוטין בערב, הוא מתקשר.
באפטר הראשון התברר שמה שאני יודעת שנים, גילה גם המפקד שלו.
זה לא בגלל שאני האמא והוא בני ( טוב נו גם זה)
הוא בחור מוכשר ובעל ידע רב בתחומו
כבר סיפרתי לכם על השגיו בייצוג המדינה ברובוטיקה במשך 3 שנים ופעם אחת אפילו זכו במקום הראשון.
המפקד החליט לשלוח אותו למסלול קצונה מזורז.
מאותו הרגע בני נמצא בצעידה לקראת היעד המיוחל קורס קצינים בבה"ד 1.
מילוי טפסים, מספר ראיונות, ערב יחידה שהכין בעצמו
והיום
ראיון חשוב עם הסגן אלוף.
אמש בפון הוא נשמע אדיש לחלוטין ( מה רק אני מתרגשת?)
בעלי ניסה להדריך אותו על מה להתמקד ומה להבליט.
אבל ביננו
אין שום צורך בכך.
אנחנו סומכים עליו לגמרי
נתתי לו נשיקת חיזוק טלפונית
ואני מחכה לשמוע רשמים מהראיון.
מתחילה לעכל שהולך להיות לי קצין בבית ולא סתם
קצין ביחידת...( ששש... סודי)
מחזיקה אצבעות בשבילו ( גם בגלל הקור העז שבחוץ)
יום חמים ונעים לכולם
כמה טוב לשוב לכתוב :)