הכל התחיל בקליק

תיראי את התיק שלי, אמא, איך נראה לך שאסחוב את כל זה?
ועוד יש לי לסחוב את הנשק עלי..."
"יש לי רעיון, בן, בוא נחלק את זה לשני תיקים, כך יהיה לך קל יותר."
החייל שלי מלמל משהו שכפרצופו טבוע בתוך התיק וידיו נוברות וזורקות על המיטה את תכולתו.
"אני אורז לעצמי את מה שאני רוצה וזהו יש לי נסיעה של כמה שעות ואני לא הולך לסחוב את כל זה!"
"אבל- לא שמתי לך שום דבר מיותר:
רק הכנסתי עוד טרנינג כי בזמן המנוחה אתה הרי לא תוותר על ספורט
שמתי עוד כמה זוגות גרביים, נו שיהיה כי אולי תהיה כוננות ולא תוכל לשוב הביתה בעוד שבועיים,
שני מגשים של בורקסים
ואת קופסת העוגיות שאפיתי, אתה תמיד אומר שאין לכם מספיק אוכל, ביחידה, אז תאכל ותפנק את כולם.
ראיתי שהתלהבת מהספר של רם אורן, צרפתי אותו שתהנה ותקרא בזמנך הפנוי.
קופסא נוספת של פלסטרים, וכדורים נגד כאב ראש,... כן אני יודעת שאתה שומר על עצמך, אבל שיהיה, ככה לפחות אני לא אדאג.
בקבוק ליטר וחצי מים ולא סתם מים, אפילו שמתי אותו בהקפאה שיהיו לך מים קרים כל הדרך.
האא ובצד הצלחתי לדחוף את האביזר הכי חשוב, נייר טואלט!, תאר לך שהיית בלי זה...."
"א--מ---א---!,
אני לא צריך כלום
יש הכל בבסיס!
חוץ מזה עוד שבועיים אני בבית אז די עם הדאגות כל פעם!!!
זהו הוצאתי הכל!
עכשיו התיק נראה נורמלי והוא כמעט ריק"
המנטרה הזו חוזרת על עצמה בכל אותם ימי ראשון רגע לפני שהחייל שלי שב לבסיס.
נכון הוא כבר נער גדול
משרת בגבול הצפון בתפקיד חשוב
בדרך לקורס קצינים.
אבל אמא נשארת אמא!
תגידו שאני סופר דאגנית
טרחנית שלא נותנת לו עצמאות
פולניה מצויה שיורדת לנשמה
וחתיכת חננה...
כשמדובר בחייל שלי, אשא בגאוה את כל התארים.
אני דואגת ואמשיך לדאוג
כל מה שהכנתי נשאר פרוס על מיטתו, התיק הכיל מעט מאוד דברים שבחר לקחת.
הוא כמובן הקובע.
נשיקת פרידה ותשמור על עצמך
ואל תשכח להתקשר כשאתה מגיע
ובכלל להתקשר כל ערב שנדע שהכל בסדר
ו....
"אמא, די
את מבינה למה אני מעדיף לדווח במיסרון לאבא, כל פעם שאני נכנס פנימה לשטחי האוייב ולא לך..."
שבוע טוב בן.

כשישב לשתות את קפה הבוקר
הצלחתי במבצע לוהט להגניב לתיק את קופסת העוגיות.
לפני חצי שעה הוא התקשר מהבסיס:
"אמא העוגיות מעולות, כולם נהנים, תודה"
נו נו
רמטכלי"ת אני כבר לא אהיה , אבל מי אמר שאני לא מבינה במבצעי החדרה חשאיים...!
שיהיה שבוע מלא חום ואהבה
מנגינה הדואגת התמידית