הכל התחיל בקליק

מאותו זמן שהחלטתי לממש את עצמי בעולם השליטה הקסום,
נקשרתי ל 5 אדונים שונים.
לגמרי לא פשוט עבורי להקשר לאדון.
תהליך יצירת הקשר עובר בכמה מדרגות של בחינה.
הכרות עמוקה, שיחות באמצעי המדיה השונים
לבטים שלי
לבטים משותפים
בדיקת גבולות
סובלנות לקבל אותי עם הסייגים והמיגבלות שלי
ובמיוחד
מבחן החום והאהבה שצריך לנבוע משנינו.
כל אדון וייחודו כל אדון ורצונותיו
ומהרגע שקולרתי, השתדלתי לממש את מהותי כנשלטת ולגרום להם הרבה עונג והנאה
היה לי טוב להיות שם תחתיהם
היה לי נעים לראותם מאושרים
והכי חשוב
הקשר ביננו הניב עונג משותף והגיע להם כל ההתמסרות מצידי.
הקשרים נמשכו כמה חודשים
וכולם הסתיימו בשבירה פתאומית של האדון.
מצאתי את עצמי בודדה, קרועה, מאוכזבת
אבל יאוש מעולם לא קינן בי.
לאחר כמה ימים של ספיגת הכאב
המשכתי הלאה לחיפוש האדון הבא שימלא את רצוני העז להרגיש שליטה.
את באנג האדון האחרון שלי קיבלתי לגמרי במקרה.
זה התחיל בשיחות סתמיות כשעוד האדון יואל היה באופק.
באנג תמך בי לאורך כל הדרך, הקשיב, הבין
אך היה ברור לשנינו שאין ביננו כלום מעבר לידידות כי אני שייכת ליואל.
כל המכירים את ההסטוריה שלי יודעים שיואל החליט לפרוש מעולם השליטה מסיבותיו.
המשכתי להיות בקשר ידידותי עם באנג
ובלי שום תיכנון מקדם
הוא מצא את עצמו מוסיף לניקו את המילה ( שולט)
ולאחר עוד כמה שיחות הציע לי לממש איתו קשר שליטה.
עוד לא הכרתי אותו מעבר למדיה הוירטואלית
היה לי מוזר לחשוב עליו כשולט העתידי
ויחד עם זאת הרגשתי טוב עם ריקמת הקשר שנשזרת.
מהרגע שנפגשנו ידעתי שזהו האדון שישיב שנים בעולם הפנטזיות שלי ומעולם לפני זה לא פגשתי אותו.
הקשר ביננו הלך והתחזק
באנג בכל רמ"ח איבריו ידע לשלוט בי ולשים אותי במקומי
ידע להעיף ממני כל אפשרות של שליטה מלמטה
לנפץ את האסרטיביות הטבועה בחיי הוניליים
ויחד עם זאת להיות הכי אנושי הכי מחבק והכי מבין
ואני למדתי להעריך כל נקודה בגופו ונפשו.
מעולם לא התרגז
מעולם לא הרים את קולו
כל התנהלותו נעשתה ברוגע בשקט ובים של סבלנות
ואני
אני התמסרתי לו באהבה ועם המון כבוד
ועם כל הנסיון שהיה לי עם 4 האדונים הקודמים,
אין לי ספק שאת השיעור האמיתי בנשלטות, למדתי ממנו.
האושר הציף אותי
ידעתי שאני עוגנת בחוף מבטחים
שהדרך שלנו סלולה להתקדם ולממש את כל רצונותיו.
ידעתי שאני מוכנה לכאוב בשבילו כמו גם למלא בגאוה את רצונותיו המנטליים
שעוררו בי המון תשוקה.
חצי שנה חלפה
חצי שנה של עילפון חושים משותף.
האילוצים הוניליים הלכו והשתלטו על חייו
ניסינו להתגבר
לא רצינו להאמין שמשהו יעז להכניע את הקשר ביננו
מאורעות החיים גדולים מנשוא
רגע השבירה נעמד בתווך והוא איתן וגדול מכל רגש ורצון שלנו.
שנינו לא רוצים בזאת
עד כדי כך קשה לי שאני לא מעיזה אפילו לשוחח איתו בטלפון
אני יודעת שבמקום מילים, אזיל דמעות
והוא כל כך צריך להיות חזק עכשיו ולא לשמוע אותי בוכה ברקע.
הוא שיחרר אותי מקולרו
אמר לי להמשיך הלאה
לא מסוגלת
לא יודעת מה ילד יום
עוד מקננת בי תקוה לטוב
ואולי אני סתם משלה את עצמי שיהיה טוב?
בעבודה אני לובשת את אדרת האסרטיביות שלי ומדחיקה הכל
בבית מסתובבת עם פנים מאירות כאילו עולם כמנהגו נוהג
רק כאן מרשה לעצמי להתפרק
לכתוב
עוד ועוד
ובין מילה למילה
לעצור
למחות עוד דמעה
וללגום מכוס המים.

יהיה טוב.... לא יודעת מתי?