הכל התחיל בקליק

מצאתי את עצמי נוחתת בשביל ארוך ומפותל
בצידי הדרך ביצבצו לעברי קוצים, דרדרים ולעיתים כמה שיחים ירוקים.
למול כל פרח ניחוחי שניכר בדרכי התמלאתי שמחה.
התקרבתי אליו, התכופפתי לחוש את ניחוחו כמהתי לגעת בעלי כותרתו
להרגיש שהוא יהיה שלי.
המגע הראשוני היה טוב אבל ככל שטמנתי את עצמי בתוכו התגלו צריבות לא רצויות
ובחרתי להמשיך במסע לארוך השביל.
שוב ושוב שיחים סתמיים חדרו לתוכי
ניסו לגרום לי תחושה שאותם ורק אותם עלי לאמץ.
כל שיח שכזה דאג לדקור אותי במקומות הכי רגישים ולהותיר את נשמתי חבולה ודואבת יותר.
השביל ארוך, אין מוצא מסתמן באופק.
קשה ככה לצעוד לבד
קשה להנפיק ממני בכל פעם כוחות חדשים כדי
להדוף את סבכי הקוצים המנסים להדחק לתוכי
לחייך למראה כל פרח שנגלה מולי לקוות שזה הפרח שלי
להתאכזב ולהבין שאין בי את היכולת להכיל כל פרח, להם ולי יש מיגבלות.
לקראת סופו של השבוע הקודם, גיליתי פרח חדש.
כמו רבים לפניו הוא זהר בצבעוניותו והיה מלא ניחוח מרענן.
קרבתי אליו
מיששתי -גיששתי- התפללתי - רציתי- אווו כל כך רציתי לקוות שיש בו את מה שאני מחפשת....
שלב הגישוש סביבו עבר בשלום
בשלב ההכרות הרגשתי התחלה של חיבור
התקרבתי עוד
כולי מלאת חששות, מנוהלת מתוך הססנות וחשדנות
אבל היה לי חשוב להכיר אותו יותר,
שהרי אני מקפידה לשמור על הסביבה
לא אקטוף לי סתם פרח אלא רק כשאדע בוודאות שהוא מתאים לי.
כבר תיכננתי להכין לו מקום של כבוד בתוכי
שהרי הוא מתועד לקבל את התמסרותי המלאה.
הרגשתי שאני קרובה אליו יותר מלכל פרח שהיה בדרך.
ממשיכה לבדוק בזהירות את התחושה הטובה שמילאה אותי.
הלילה ירד
הפרח מתארגן לסגירת עלי כותרתו
עומדים לסיים את פרק הקירבה הראשוני
עוד בדיקה קטנה שהיה חשוב לי לעשות
בדקתי
משהו לא הרגיש לי טוב
כל רגשות התקוה נעלמו ברגע
פחד מהוסס השתלט עלי
נשמתי עמוק
נכנסתי לאוירת השבת והבטחתי לעצמי להתנתק מהכל ולהשאר רגועה.
האמת שקשה היה לברוח לגמרי
מחשבות על הפרח ההוא ביצבצו למולי ולא נתנו לי מנוח.
ערכתי כמה ברורים נוספים
הפרח האציל, נתן לי אפשרות לפתוח אותו ולהציץ בכל נקודה שארצה.

בוקר יום ראשון
מתעוררת עם חיוך
מרגישה את ניחוחו הטוב הסובב אותי
הולכת לפאר את ערוגתי הפרטית ולדאוג שתהיה ראויה לקלוט אותו
הרגשה סמויה אומרת לי ששלב הקטיף קרב
הלואי
הלואי
שיהיה זה פרח לב הזהב שלי.
שבוע נפלא ומלא פריחות טובות לכולכם.