מנגינה
את קצת שקטה בימים האחרונים.
נכון סיפרת בבלוג על היותך מורה אבל זה לא מרגש זה ונילי!
איפה הפוסטים המגרים עם תאורי השליטה שאת כותבת ונוטפת מהם?
שמת לב לשעון?
השעה כמעט 3 בלילה ועוד 3 שעות את צריכה לקום ליום חדש שבו את מלמדת כמעט כל היום.
למה את עוד פה? עופי כבר למיטה.
משהו חסר כאן
הרי כל התקופה האחרונה כתבת על מסע חיפושיך אחר אדון חדש,
פתאום שקט.
זהו?
התייאשת?
אולי הלכת לאיבוד בסבך ההודעות האדומות וההצעות המרובות?
באחד הפוסטים הקודמים סיפרת שמצאת בדרך פרח יפה
ולא סתם שהוא יפה את אפילו שוקלת לקטוף אותו
( ואת הרי לא ממהרת לקטוף כל פרח לעצמך)
נו קטפת?
שתלת אתו בגינת ליבך?
למה לכל הרוחות את לא מעדכנת?
אין לך לב, תדעי לך!
אנשים עוקבים אחריך, תומכים בך,
מחכים לדעת מה קורה איתך
מה מצב החרמנות
איך עוברים עליך הימים ללא אדון?
אני נזכרת עכשיו שאזרת אומץ והזמנת לעצמך שוט זנבות אדום שחור.
אבל ביטלת את ההזמנה כי נפרדת מאדון באנג.
מה קורה עם זה?
את מתכוונת לחדש את ההזמנה בקרוב.
או להמשיך את החלום ההזוי ולסבול שהוא לא הופך למציאות?
המון נקודות פתוחות בעולם הבדסמי שלך
ואת הפטפטנית הדגולה שותקת פתאום?
למממממה?
פעם כשהייתי בתיכון למדתי משפט יפה:
"כל דבר הסמוי מן העין יש בו ברכה"
משהו טוב קורה
וכשזה קורה אני מצטנפת בשקט שלי.
בבוא היום אספר הכל
בנתייים
לילה נפלא ושקט.
לפני 14 שנים. 18 במרץ 2010 בשעה 0:57
