הכל התחיל בקליק

אמרו לי שהעולם המופלא הזה משול לרכבת הרים.
בימים האחרונים מרגישה קשורה לאחד מקרונות הרכבת.
הקרון טיפס והגביה את נסיעתו ועם כל עליה
הרגשתי איך נפשי נוסקת למרומים ואיך ההרגשה הטובה שוב מציפה אותי.
ההרגשה שהנה זה עומד לקרות.
שוב אהיה שם משתוקקת ומתמסרת לאדון כלבבי.
אכנס לרגעים של יסורים התמסרות ישיבה למרגלותיו ובעיקר התרגשות והמון אהבה.
הבוקר התעוררתי בתחושה של בילבול.
הקרון סיים את מסלול המעוף למעלה, המסילה נמצאת בתנופה של ירידה.
הנסיגה מהירה וגורמת לקרביי לפרפר.
כולי שקועה במסלול היורד, לא מסוגלת להתבונן קדימה.
לא רואה אם בסוף מסתמנת עוד עליה שתשיב את כל הטוב לתוכי.
ואולי הירידה הזו מובילה לקרקע שמשם אפשר רק להמשיך לצעוד במסע החיפושים?
עמוק בתוכי מחכה לעליה הבאה.
מרגישה שאני חייבת לייצר אותה אבל בלעדיך יהיה לי קשה להתמודד עם הכל לבד.
ממשיכה לרדת
מקוה שתבוא לעצור את הקרון בזמן.
לפתוח את רצועת הביטחון
לאסוף אותי לתוכך
ולתת לנו להמשיך להמריא יחד כשאתה למעלה ואני למרגלותיך.
רוצה להיות במסע המשותף.
רוצה להרגיש תשוקה, התמסרות עונג.
שתקבל ממני את כל הטוב שאתה ראוי לו,
והכי רוצה לסלק ממני את הפחדים והמעצורים שבדרך.
להתחיל את היום רגועה שלוה ויודעת שאני בדרך הטובה אליך.
יום בהיר עם המון מחשבות טובות לכולכם.