הכל התחיל בקליק

הקפה הריח טוב
הוספתי לו שקית תחליף סוכר להמתיק מעט את התרגשותי
ישבתי מולו
התבוננתי,
המראה לא משך אותי במיוחד אבל ממתי אני מאמינה בקליק ויזואלי רגעי?
לי הרבה יותר חשוב להכיר את תוכו
את הטוב שמסתמן מאישיותו.
הרגשתי שהולך להיות טוב
עוד רגע קט ואנו ממסדים את הקשר שלנו
ואוכל להכריז בהתרגשות יתירה שיש לי אדון חדש
ולא סתם
אדון ראוי ומתאים כמו שלמדתי להכירו בשבועיים הקודמים.
השיחות ביננו היו רציפות.
משיחה לשיחה הרגשתי איך הקשר מעמיק ומתעצם.
דיברנו על הדרישות שלו
הוא מספר
ואני מרגישה איך הלהט בוהק בתוכי
פרטתי את הגבולות שלי
הוא הבין וקיבל הכל.
דיברנו על מהות השליטה, היה נהדר לשטוח בפניו את השקפתי
עוד יותר מרטיט לשמוע את השקפתו.
סיפרתי לו אודות האכזבות שהיו מנת חלקי
על האדונים הקודמים שהיה לי איתם קשר מיוחד
ועל האדון המדהים האחרון שאיתו נשארתי בקשרים טובים.
הרגשתי שאני מתחברת לגבר שמשוחח איתי
הוא גילה הבנה
ובעיקר הפגין המון רגש, נקודה שכה חשובה לי בבדיקת קשר.
במהלך השיחות סיפר על קשרים שהיו לו בעבר
לא הרגיש פחיתות כבוד לפתוח את עצמו בפני
דנו בנושאים שונים
היו לו דעות מגובשות והיה מאתגר לנהל עם גבר אינטלקטואל שכזה, דיוני עומק.
במיוחד אהבתי את הרגעים שבהם פתח בפני את צפונות ליבו וסיפר על תחושותיו
לגבי הקשר המסתמן ביננו ועל הרגשותיו כלפי.
מידי פעם היה שואל איך אני מרגישה?
שתקתי
נוכח אכזבות העבר העדפתי להצפין את מחשבותי
היו לי תקוות היתה ציפיה, אבל הדחקתי הכל.
השיחות נמשכו קרוב לשבועיים.
המרחק הגאוגרפי המינמלי שהיה ביננו הבעיר בי את הרצון לפגוש אותו.
לראות את דמותו
להסתכל בעיניו
ובעיקר לחוש את מגעו על גופי.
רמזתי על רצוני לפגישה.
ברגעים הראשונים הבנתי שהוא מרגיש שאני לא ממש מוכנה לפגישה.
עוד שיחה קלה
ופתאום מצאתי את עצמי נשפכת בפניו
בהינף מקלדת כתבתי לו הכל
מה אני מרגישה כלפיו
כמה טוב עושות לו השיחות איתו
כמה אני חושבת שהקשר ביננו יתמסד
איך הוא יוצר בי תחושה של אדון מדהים שארצה להתמסר לו.
בדרכו האומנותית הצליח לגרום לי להפתח לגמרי בפניו.
רגע אחרי זה קבענו פגישה-
ונכנסתי לסיחרור הקבוע של ימי ההמתנה
ימים מלאי צפיה תקוה ובעיקר מתח נפשי מהלא נודע.
יום הפגישה
בשעות הבוקר הייתי פיזית בעבודה
אבל נפשית איתו.
שיחת טלפון ממנו
איזה מזל שלא ניתן להעביר את קולות הלמות הלב דרך קוי הרשת.
גם בלי זה, הוא למד להכיר אותי מספיק וידע שההתרגשות שולטת עלי.
הזמן עבר מהר
מצאתי את עצמי בנסיעה אליו.
רגעים לא ארוכים
אנו עומדים אחד מול השני.
אני מתבוננת בו
לא היה לי קליק ראשוני, אבל כאמור אני לא אישה של קליקים
ומעדיפה להכיר לעומק הנפשי.
פסענו לכיוון בית הקפה.
השאלה הראשונה שהיה לו חשוב לשאול אותי האם שמי הפרטי הוא אמיתי.
אישרתי.
הכנות עומדת בראש מעייני ואם אני חושפת טפח מפרטיותי זה תמיד ביושר וכנות.
שאלתי אותו אם שמו אמיתי וגם הוא אישר.

ספלי הקפה הולכים ומתרוקנים
השולחנות מסביב מאויישים וההמולה מסביב לא קטנה
אנחנו מרוכזים אחד בתוך השני
שיחה מעניינת וקולחת.
רוב הזמן הוא דיבר.
ידע שהמבוכה וההתרגשות של פגישה ראשונה, משאירה אותי אלומה משהו.
סיפר על עבודתו
על הקשר עם שאר העובדים.
פתאום משהו הדליק אותי.
בקלחת השיחה הוא פלט את שמו האמיתי
מסתבר שהשם שהוא הציג בפני הוא שם בדוי והוא משתמש בו לצרכי ייצוג ברשת.
אבל בתחילת השיחה הוא אישר לי במפורש שהשם שהציג בפני זה שמו האמיתי?

זהו
האורות בתוכי כבו.
נפער סדק ברמת אמינותו.
על חוסר אמינות קשה לי להבליג
במיוחד לאור העובדה שהייתי אמורה להפקיד את עצמי בידיו.
מתוך נימוס נשארתי לשוחח עימו, אבל בתוכי ידעתי שאין שום סיכוי לקשר הזה.
איך אוכל לבטוח בו בהמשך הדרך?
כמו שאני מתנהלת בכנות מלאה חשוב לי שכל אדם, קל וחומר אחד שאמור לקבל את התמסרותי יהיה קודם כל כנה ואמין.

שלחתי לו הודעה
איחלתי לו בהצלחה בהמשך דרכו, אבל לא איתי!

סימנתי עוד X במסע חיפושי.
עצוב
שלמה עם החלטתי.
רכבת החיפושים הגיעה לאסוף אותי
ממשיכה את דרכי בראש מורם.