הכל התחיל בקליק

מנגינה , את באה לאכול? שמעתי שהיום יש מעורב אני מתה על מעורב, כפרה על הטבח.
כן ברור שאני באה אני גוועת, אם כי בטח המעורב יצא חריף ולא בא לי להשרף.

הפסקת צהרים בעבודה
אני ועוד שתי מורות ממלאות את הצלחות.
אצלהן הרבה בשר
אצלי הרבה סלטים וקצת פסטה ( על המעורב ויתרתי גם ככה אני והוא לא מסתדרים).
יושבות בשולחן צדדי
פיטפוטי הבל
שתיהן אוכלות בתאוה
אני ממוללת את הפסטה במזלג
מזיזה את הסלט לצד הזה
ואת הכרוב לצד השני
מרגישה מחנק בגרון
רעבה,
לא מסוגלת לאכול כלום.
העצב חזק ממני
בא לי להתכנס בחדרי להרכין ראש ולבכות עד כלות
יודעת שאי אפשר
שהרי אחרי חצי שעה הפסקה אני נכנסת לשיעור
ואיך תראה מורה עם פרצוף של אחרי בכי?
חונקת את הכאב
חונקת את הדמעות.
היום חדרה בי תובנה שגרמה לי לא מעט כאב.

צריכה את הזמן לפרוק, לבכות,
לבכות עוד
ועוד
ועוד
להוציא הכל

לנשום
ולהמשיך הלאה
יש לאן
הדרך סלולה ואפילו יפה
אבל היא לא מנחמת את עוצמת הכאב.

שעת ערב
עדיין לא אכלתי
המחנק עודנו שם.