הכל התחיל בקליק

שעות הערב המקדמות.
לא מזמן הגעתי מהעבודה.
משילה את עמל היום ומכינה את עצמי למקלחת.
הפון מצלצל, על הצג אחת העובדות הבכירות מהעבודה.
לכל הרוחות, מה עכשיו? לא מזמן עזבתי והכל היה שקט.
סידרתי, דאגתי שיום המחר מאורגן, אז מה השתבש פתאום?
- שלום מנגינה, את כבר בבית?
-כן הגעתי לפני עשרים דקות בערך.
- הכל בסדר בבית?
-שיגרתי, הילדה כאן עם כמה חברות, וערימת הכביסה מחכה לי.
-שבי, אני רוצה לספר לך משהו
-התיישבתי
-לפני כמה דקות הודיעו לי ש XXX רכב על האופנוע שלו ונפגע בתאונת דרכים,
(נושא השיחה הוא הבוס שלנו).
-מממממממ....מההההההההההההה?
-מנגינה את יושבת נכון?
- עזבי את הישיבה מה קרה לו?
-הודיעו לי שהוא נהרג.
-מה אמרת? נהרג? ואוו, מה את אומרת, איזה שוק!
גילה, מי סיפר לך? זה בדוק?
- לא יודעת, הרגע ירון התקשר אלי וסיפר לי, ישר התקשרתי אליך חשבתי שאת יודעת יותר ממני.
-אני כבר מבררת, אחזור אליך.
-דמעות בעיניים, לא מצליחה לעכל. צריך להתקשר לאישתו, לא בעצם עדיף לשאול את אחותו.
אני מדברת איתה די הרבה, לכל הרוחות מה המספר שלה?
054472... פתאום אני לא זוכרת כלום!, איפה פנקס הטלפונים, כל הזמן הוא מול העיניים בתיק ודוקא עכשיו החליט להעלם.
צליל חיוג
-שלום מיכל, מה שלומך?
- הכל בסדר מה איתך?
-אצלי שיגרתי, תגידי מה שלום XX ?
-הוא בסדר, פגשת אותו בעבודה לא?
-מיכל, אני רוצה לשאול אותך שאלה קצת רגישה ומבקשת שתשבי
-מנגינה, מה קרה?
-גילה התקשרה אלי לפני כמה דקות, מופצות ידיעות ש X רכב על האופנוע ונפגע בתאונה.
-חכי, אתקשר אליו לברר.
-מיכל תבטיחי לי שמה שלא יהיה את חוזרת אלי.

חמש דקות של מריטת עצבים ומתח עברו. לא ידעתי אם לבכות, כמה לבכות.
מנסה לחפש דיווחים על תאונה באיזור. אין כלום ברשת.
צילצול טלפון
_מנגינה, הכל בסדר, הוא בריא ושלם.
_מיכל זה בטוח? דיברת איתו ישירות?
-כן דיברתי איתו הרגע הכל בסדר.
- ואוו איזו חרושת שמועות רצה על מותו, אני חייבת להזים הכל. תודה מיכל, העיקר שהכל בסדר.
רגע לפני שהתחלתי את תהליך ההרגעה, התקשרתי בעצמי ל-" מת החי", גמרתי להאמין לאנשים, עד שלא שמעתי את קולו במו אוזני, לא נרגעתי.

היהדות אומרת שאם מופצת שמועת שוא על אדם שנפטר, הוא זוכה לאריכות ימים.
אני שמחה שהבוס שלי בריא ושלם.
בקשר לאריכות הימים, שיחיה טוב,
אבל הרשו לי לאחל שיצא לפנסיה וכמה שיותר מהר.....?