אנחנו בחדר אירוח לא מפואר במיוחד.
חלל החדר קטן, מיטה ממוצעת ושירותים שצריך לקמבן את הגוף כדי להשתמש בהם.
הזמן: התקופה הנוכחית, לפני שנה.
חורף, קר בחדר ואפילו המזגן לא יעיל.
שלוש שעות של סשן ממכר מאחורינו.
חצי שעה הייתי מתחת גופו החסון, הרגשת החום עדיין אופפת אותי.
מתחבקים, מתקלחים, נחים,
שותים מיץ תפוזים ומחזירים אנרגיות לגוף בעזרת שטרודל תפוחים ועוגיות ריבה.
מסתכלים אחד לשני בעיניים, הוא במבט חודר ואני בעיניים מושפלות כיאה למעמדי.
שנינו יודעים שאלו הדקות האחרונות של שיכרון החושים.
תכף נפרד כל אחד לדרכו ונערוג יחד בשיחות הפון ובמסן לפגישה הבאה.
ניחמנו את עצמינו ששבועיים עוברים מהר ועוד מעט נמצא את עצמינו שוב יחד,
הוא במסע אילוף כואב ומענג ואני בגניחות וזרימה בלתי פוסקת של נוזלי התאוה.
עברו שבועיים
לא נפגשנו, לא הסתדר.
עברו עוד שבועיים ועדיין הנסיבות לא מאפשרות פגישה.
חודשיים חולפים. תשוקה הדדית מתמדת.
אנחנו קרובים בלב ורחוקים בגוף.
אדוני התעשת ראשון:
מנגינה, שמעתי את קולו הכואב, יקרה שלי, נסיבות החיים לוקחות אותי למקום אחר ואני חייב להקדיש את עצמי לשם. לא יהיה לי זמן לטפח אותך כמו שאני רוצה, לא אוכל להקדיש לך את מה שנשלטת כמוך צריכה. נאלץ להפרד.......
שתקתי
הוצאתי ממגורות ליבי את שק הדמעות שהתחיל להתמלא.
חלפה שנה
צנחתי שוב למסע החיפושים, קיבלתי עשרות הודעות חיזור, הכרתי אדונים מסוגים שונים,
נפגשתי, התמסרתי ונחלתי אכזבה, רציתי, לא רצו אותי, חיפשתי, כל הזמן חיפשתי.
ידעתי שהימים היפים שלי הם הימים שבהם אני מסורה לאדון.
הוא כל הזמן היה ברקע, חלמתי עליו בלילה, שוחחתי איתו מידי פעם בפון, בכיתי, בכיתי עוד.
במשך כל השנה שמעתי ממנו מסר חד משמעי שלא אעיז לעשות השוואות בינו לבין אדון חדש שיהיה לי, שאבוא להכרות החדשה ריקה מכל רושם ואתמסר למי שיתאים לי, בלי שום קשר אליו.
ניסיתי להיות הכי מרוקנת מרשמים בפגישות.
ניסיתי....
אפשר בכלל למחוק את העבר, במיוחד כשמדובר בחויית שליטה , כמו שהוא הנחיל לי.
כל הזמן נשארנו בקשר ידידותי מינורי, הרבה שיחות, רק שיחות בלי פגישה!
בתקופה האחרונה הוא מאוד לחץ להפגש,
קפה ומבטים, זה הכל, לא יהיה שום דבר מעבר, ככה הבנתי.
כמה רציתי לפגוש אותו, להתבונן בעיניו השקדיות, לראות את מבטו הרם.
רציתי
ולא העזתי, ידעתי שפגישה כזו שוב תפתח בי את פצעי אשתקד.
התחמקתי באלגנטיות מכל נסיון שלו לקבוע פגישה איתי.
לא הבנתי למה הוא כל כך מתעקש להפגש בכל מחיר
וכשהוא רוצה לא תעזור לי שום התחמקות זה קורה!
נפגשנו
רגע לפני הפגישה הבנתי הכל!
חזרנו
אני שוב שלו
שוב רוטטת למרגלותיו
שוב מעכלת את גדולתו
שוב מתמסרת לו
שוב נמצאת במקום שטוב לי להיות.
שוב מסמנת בגאוה את קילורי
שוב מכריזה
אני שלך באנג אדוני
אני שלך עד ש..... יפריד ביננו.
לפני 13 שנים. 28 בפברואר 2011 בשעה 17:40