על לוח המערכת נכתב בטוש זוהר:
יום ראשון יום מרוכז ב..( הבגרות בעוד 4 ימים אז חייבים)
זה אומר שהיום הכיתה ואני מסניפים אחד את השני במשך 6 שעות.
בתור תלמידה-
בטח הייתי מקללת יום כזה.
6 שעות עם אותה מורה?
בסדר, הבגרות באופק, אבל למי יש כוח לשמוע אותה טוחנת...
בתור מורה-
אני מקללת את היום הזה!
נו ברור שזו הזדמנות מצויינת לחזור שוב על X XX
לעבור על...
לבדוק שהבינו את הקטעים הקשים.
לפתור ביחד עוד כמה מבחני מתכונת.
אבל
ראבק
אני מכירה אותם
שעתיים ראשוונת יהיה מעולה הם יהיו איתי
עוד שעתיים יסחבו, כי אני אחדיר בהם רוח לחימה כיאה למורה אנרגתית שכמוני 😄
שעתיים אחרונות- " דבר אל העצים ואל האבנים..."
לא לא, אני לא מתכוונת להתמודד עם זה!
טלפון למטבח הפנימיה
כמה תיאומים
ביקור חטוף בסופר לפני העבודה
והכל מסודר.
התחלתי את הבוקר בהכרזה שאנו מתכוונים לנצל כמו שצריך את היום הזה.
ומי שלא ישקיע, שישכח מזה שאני עונה לו למיילים בחופש או שיבוא איתנו לערב הכייף שיאורגן.
ככה בערך בנויה מערכת היחסים ביני לבין התלמידים. כבוד לצד פתיחות וחברמניות,
ידידותית משהו.
נראה שכולם מרוויחים מזה.
לי תודה לאל, אין בעיות משמעת ופחות או יותר כולם לומדים
להם- עושה רושם שנחמד להיות בקשר כזה עם המורה.
השעתיים הראשונות זרמו נהדר
גם בשעתיים הבאות הפתיעו לטובה.
בשעה החמישית, אחרי ההפסקה, מצאתי חצי מהם מנומנמים והחצי השני עוטה במסך של מיאוס וחוסר מוטיבציה ( כל כך צפוי)
העמדתי את כולם על הרגליים ובתיאום עם המורה לספורט שלחתי אותם לרבע שעה של "פירוק הגוף".
קראתי לזה " הפוגת ריענון"
היו כמה שקיטרו
אחרים התחננו להשאר בכיתה והבטיחו להיות קשובים גם בשעתיים הקרובות
לא עזר להם כלום
כשמורה קשוחה כמוני מחליטה משהו, חסר למי שלא יבצע!
ברגע שהכיתה התרוקנה, קראתי לעוד שתי מורות
יחד ערכנו את השולחנות והעמסנו אותם בשלל החטאים שנערים אוהבים.
חטיפים
עוגות
בורקסים
פיצות
שקיות טרופית
והמון סוגי שוקולד שקניתי בבוקר.
היה מדהים
היה טעים
ובעיקר היה כייף.
לא נגעתי במאפים, אבל שתי קוביות שוקולד במלוי תות וסוכריית שוקולד ממולאת יין הכניעו אותי.
בין חטיף לחטיף, חזרנו על החמרים שצריך לדעת בע"פ.
מעניין, כשהפה מלא שוקולד המוח פולט את כל החומר במדויק!
אחרי הצילצול ניגשו אלי שלושה תלמידים והודיעו שהם " משלחת" מטעם כל הכיתה:
"המורה אנחנו עוד לא לגמרי בטוחים בחומר הלימוד, אפשר גם ביום שלישי יום מרוכז.."
לפני 13 שנים. 29 במאי 2011 בשעה 13:16